טוב, אז מסתבר שאני צריכה לענות על שאלון שבועי כל פעם כדי לעדכן..חבל.

פעם, זה היה בלוג ששלחתי לחברים שלי.. שרציתי שיכנסו אליו ויגיבו תגובות בסגנון 'רתם אני מתה עלייך' וכדומה, אבל עכשיו? עכשיו אני לא רואה שום צורך בכך.. לא צריכה שיגידו לי שאוהבים אותי.. אלה שקל להם להגיד את זה, משקרים. קשה לי לסמוך על אנשים. כ"כ קשה. ולכן, כל פעם שאני נפגעת, גם אם זה דבר קטן ושלא חשוב לרוב האנשים, אני מרגישה כאילו נעצו סכין בלבי וסובבו אותו בתוכי. אומרים שזה בגלל שמזל קשת הם רגישים, ובגלל זה גם הכינוי שלי miss sensitive. אני בדרך כלל נוטה לא להאמין לדברים שנאמרים על מזלות, עד שאני רואה משהו שבאמת חשוב לי, או שבאמת אמיתי. קראתי, שמזל קשת נוטים להיות רגישים, ובמצבים רגישים בשבילם לא מבינים למה רגישים איתם. זה הדבר הכי נכון והכי אמיתי שנאמר. כ"כ התחברתי לזה, כי זו אני. מזל קשת. רגישה.. כ"כ רגישה. נפגעת כ"כ בקלות..

אמרו לי שזה יתרון, להיות רגישה. אני לא מוצאת בכך שום דבר.. אולי אנשים, שלא נמצאים במצבי, וחייהם לא נהרסי כתוצאה מרגישות וקנאה, חושבים שטוב להיות רגיש. גם לפני שחיי נהרסו, לא ראיתי בכך יתרון, אבל מצד שני, גם לא השקעתי בכך מחשבה, כי הרגישות שלי אף פעם לא הרסה לי כלום.

אז מה נהרס, אתם שואלים?, חברות. החברות הכי כנה ומדהימה שהייתה לי. לא, זה לא בן זוג. לא הכל קשור לבנים.. חברות.. חברות עם ילדה שאמנם הכרתי השנה, אבל היא שינתה את חיי. הגעתי לתיכון די בודדה, כי כל האנשים שהכרתי הלכו לתיכונים אחרים. והכרתי אותה, והשתלבתי, והכרתי עוד מלא אנשים חדשים, וכנראה שהסתנוורתי מהעניין, ואז התרחקנו. אבל טיפה, באמת שטיפה. ואז היא התקרבה למישהי, שניסיתי להרחיק אותה ממנה. ולא לטובתי, ממש לא. לטובתה בלבד, כי היא נפגעה בתחילת השנה מאודמאוד ממישהי, ולא רציתי שתיפגע מזו שנית כמו שאני נפגעתי. ושתינו רגישות, ונפגעות מהר. ורציתי לחסוך ממנה כאבי לב ושברון.

וסיפרתי לה הכל. שפכתי את ליבי בפניה. ולא חשבתי שהיא תתקרב אליה למרות זאת. והקנאה אכלה אותי. והתחלתי שיחה על כמה שאני לא רוצה שהן יתחברו. והשיחה הפכה לריב. הריב שהרס את חיי בחודש האחרון.

זה הדבר היחיד שאני חושבת עליו, וכל פעם שאני חושבת עליו, אני בוכה. בכי של כאב. בכי של צער. חברים אחרים שלי מתנהגים אלי כאילו מישהו מת. שואלים 'רוצה שאבוא אלייך?', כאילו אני יושבת שבעה. אז ל=א. אני חיה. חיה ונושמת. ואף אחד לא מת. פשוט לוקח זמן להתרגל לכך שאדם ששפכת בפניו את ליבך, אפילו לא אומר לך שלום בבית הספר.

והיא ילדה מדהימה, ואני לא מאמינה שאיבדתי אותה. פשוט לא מאמינה.

סליחה.

אפילו שאת לא קוראת פה.