כשהכל אמיתי

הבנתי בזכות מישהי ממש מיוחדת, שכמה שאני שנים פה, באמת שנים..

אומנם לא בבלוג הזה אבל כבר שנתיים וחצי בישרא.. מנוסה בכל סוג של בלוג.

פתאום אני רואה בזה טיפה צביעות.

פתאום אני מבינה שאני לא באמת צריכה את זה.

ולדוגמא- דור, שאני אוהבת אותך ואתה חשוב לי, זה כל כך לא אמיתי.(וזאת בדיוק הייתה המטרה ב-"כשהכל אמיתי" לא?!) מה הקטע?

אני אהיה עצמי.

אני אמשיך להיות אני עצמי, עם כל הסובבים אותי.

ואני אמיתית, סוף סוף אני באמת מרגישה ככה- אמיתית, טהורה, בטוחה בעצמי ומוגנת.

אני אהנה, אני אלמד, אני אתפתח, אני אוהב, אני גם קצת אשנא, אני אחיה את חיי בטוב ובאמיתיות שאני כה זקוקה לה.

חיפשתי אותה במשפחה.

חיפשתי בחבר, בחברות, בשכבה... אפילו בפסיכולוגית.

ולבסוף (כלומר עכשיו) הבנתי שאני הייתי צריכה במקום לחפש קודם באחרים, לחפש אותה בתוך עצמי.

מצאתי את האמתיות שם, בי, בתוך תוכי.

ועכשיו- אני מוכנה לצאת לעולם. ולחבר, למשפחה, לחברות לשכבה- ולהיות אני, כמו שאני, והדעות שלי, ההרגשות שלי, האמת שלי!האמת שבי.

אחלו לי בהצלחה.

דור דור... אם הבלוג הוא זה מה שמחזק אותנו... אז לא. ניהיה אמיתים גם אנחנו, נדבר במסינג'ר! נכיר!! כמו שצריך!!!

אגב... אוהבת, סיגל.