"השמיים הם הגבול"

אני עייפה.. עייפה מהעולם הזה מהחיים האלה..

נמאס לי לקום כל בוקר למשהו שאני לא יודעת מה אני עושה בו...

נמאס לי לגלות כל פעם דברים שאנשים חשובים חושבים עלי..

גיליתי שמושג חברה אמיתית הוא לא תקף לגבי..

כי זו אני רוני הילדה החומדה והשולית שנמצאת בכול מקום..

אפילו הילדה שחשבתי שהיא חברה שלי תקעה לי סכין בגב..

ואפילו מי שאהבתי עכשיו שונא אותי וחושב שאני קרציה..

נמאס לי לריב כל יום עם אמא שלי.

הילדה שלא עשיתי לה כלום! שונאת אותי רצח,

ברמה שהיא הולכת ומפיצה עלי שאני נצלנית ומגעילה

למה, למה זה מגיע לי מה עשיתי? לא פגעתי באף אחד..

ונמעס לי להיות הילדה שהכל בא לה בקלות

כמו שכולם חושבים אז זה לא נכון קשה לי אני מתאמצת כמו אני לא יודעת מה.

אני פשוט מרגישה לא קשורה לעולם. כאילו יצאתי מאיזה שהוא גולם וכולם חושבים שאני מוזרה.

 אני מרגישה שאף אחד לא מבין אותי בעולם חוץ מאחת..

שבתחיל שנה כעסתי עליה כי עשתה משהו בלי לומר לי אבל לעט לעט

הבנתי שזה רק תרם וחיזק את הקשר בינינו והיא היחידה שאני יכולה להגיד לה איך

אני מרגישה ולא תהיה ביקורת על זה היא רק תייעץ או פשוט תשתוק...

התקופה האחרונה לא כל כך מחייכת אלי...מקווה שבקרוב יהיה אור בקצה המנהרה.