שמתי לב למשהו משונה אצלי. זה ממש מביך אותי, אבל איפה אני אוציא את זה אם לא כאן?

יש לי מן קטע משונה עם חטיפות. אני לא יודעת...

אני אוהבת, מסיבה לא ברורה, תיאורים בספרים - או בסרטים - של מישהו כבול בחבלים. זה מענג אותי. אני מחפשת את זה ללא הרף. זו אחת הסיבות שמאד התאכזבתי מהסרט הרביעי של הארי פוטר - במקום לקשור אותו למצבה, כמו שהיו צריכים לפי הספר, הם החזיקו אותו עם השד העקום ההוא. בספרייה, כשעיינתי בספרים, תפס את עיני ספר בשם "בן הערובה" של אסתר שטרייט-וורצל. עיינתי בו קצת (וזה ספר מומלץ מאד, אגב - בדרך כלל אני קוראת פנטזיה, אבל הוא מדבר בצורה מדהימה על הסכסוך היהודי-פלשתיני ועל ניאו-נאציזם, ועוד הרבה) וראיתי שמישהו נחטף ונכבל בחבלים. לא הססתי בכלל אם לקחת אותו. אחר כך, כשהתברר שזה רק החלק הראשון, קניתי את הספר השלם. אני אוהבת את התיאור, בספר הרביעי של הארי פוטר, את הקטע בו זנב-תולע כובל אותו... וזה לא הכל. לפעמים אני מדמיינת שאני בעצמי נחטפת. אפילו די הרבה. לפעמים, כמו שיש נשים שיש להן פנטזיית אונס, אני... טוב, לא לגמרי. עובדה שכשאשה אחת ניסתה למשוך אותי לאוטו שלה בתירוצים עלובים ("יש לי נעלי ספורט טובות למכירה!!") ברחתי משם כל עוד נפשי בי. טוב, רוב הסיכויים שזו הייתה לסבית. אבל מי יודע? אולי שלחו אותה מחבלים עירקיים לחטוף מישהו, כי בנשים פחות חושדים בתחום הזה...

זה נורא משונה. אני פשוט אוהבת חוסר-אונים. אבל זה לא הכל. בניגוד לכך, לפעמים אני מדמיינת את עצמי כגיבורה אמיצה. אני יודעת שזה פתטי, אבל ככה זה. לפני זמן-מה חלמתי (בלילה, נו) שבמהלך מסיבה הזויה מטעם בית הספר (זה היה קשור איכשהו לירקות) אשה נכנסה, תפסה חברה שלי וברחה משם. היא דחפה אותה לאיזו משאית וברחה. אני בחכמתי כי רבה (חלום, חלום!) לא קראתי לאף אחד, כי ידעתי שעד שאעשה זאת המשאית תיעלם, ורדפתי אחריה. לא, לא התעייפתי.

להזכיר שזה חלום?

האשה הפכה לאיש (חלום!!) בעל שם שהזכיר לי את איניגו-מונטויה, ונדמה לי שהיתה לו חליפה צהובה. הוא עמד מול החברה שלי, שהפכה למישהו שאני לא מכירה (חלום!!). במקום לכבול אותה, היא עמדה והחזיקה חבל שהשתלשל מעל ראשה. גם בחלום התאכזבתי.

האיש דיבר אליה, ובכל פעם שלא הסתכל ניסיתי לשחרר אותה. כצפוי, הוא ראה אותי. האכזבה שלי הייתה כאכזבה של ילד שנתפס במשחק מחבואים; לא ניסיתי לברוח, כאילו זה משחק עם חוקים. נאלצתי לעמוד ולהחזיק חבל מעל הראש. כן, הצטערתי בחלום שהוא לא כבל אותי. האמת היא שאני די מקווה שביום מן הימים אהיה כבולה באמת, באופן שלא אוכל לזוז, אבל שהכל יגמר בכי טוב.

ההמשך הזוי למדי וכולל קרב סכינים בינינו; אבל כשהתעוררתי, הבנתי שהריצה אחרי המשאית היא כן מעשה גבורה כלשהו... ישבתי לי והפכתי את זה למשהו אחר לחלוטין.

במהלך מסיבה, בזמן שמישהי שאני לא סובלת (באופן הדדי) יוצאת החוצה, זוג בריונים חוטף אותה ודוחף אותה לג'יפ. אני רודפת כמו מטורפת אחרי הג'יפ. כשמגיעים, אחד הבריונים קושר אותה וזורק אותה על משטח בטון קטן. בכל רגע שהוא לא מסתכל, אני מנסה לשחרר אותה, אך כצפוי הוא תופס אותי. אני נאבקת, אך בקלות הוא מכניע אותי וכובל גם אותי. כשהוא הולך לרגע, היא מתגלה כפחדנית; זו לא הייתה מישהי מוגדרת, ובדמיוני היא התלהבה כל חייה מכך שאם הייתה בהוגוורטס, הייתה בגריפינדור (אמיצים). לעומתי, שאני תמיד טוענת שאני פחדנית (אמיתי). ראיתי שהאבן עמה ניסיתי לחתוך את החבלים זרוקה לידה. אמרתי להתגלגל עליה עד שאחד החבלים יהיה על האבן, ושתשפשף עד אשר החבל יקרע. אם זה יהיה הידיים, שתשחרר לעצמה את הרגליים וגם אותי. אם זה הרגליים, שתברח ותגיד למישהו איפה אני.

החבל שהצליחה להעלות על האבן כבל את רגליה. לפיכך היא ברחה משם, וכאשר אותו איש חזר, הוא קלט מה קורה, וסגר אותי בתוך צריף כלשהו. טוב - ההמשך עוד יותר מביך. אני יודעת שזה כל כך פתטי. אבל מה לעשות. (לא, זה לא הכל, יש קטע שאני מצילה את הארי - אבל זה כבר מביך מדי.)

זה פתטי, מעורר רחמים, אומלל ומביך. אני יודעת.

מה לעשות עם הסטייה המטורפת הזאת שלי?