במוסף הארץ של שבוע שעבר היתה כתבה על תחקיר על - תאמינו או לא - גועל. מה מגעיל אנשים. אחד גרם לי לקמוץ את אגרופיי בכך שצוטט אומר שמגעילות אותו רגליים שעירות וידיים שעירות ובתי שחי שעירים. "מה, בחורה לא יכולה להשקיע קצת זמן בעצמה ולהיראות כמו אישה?" (אין לי כאן את הציטוט המדוייק, אבל זה היה בדיוק על אותו עיקרון - לא הגזמתי)

זה לא רק בגלל שאני לא מורידה שערות בעצמי (פירוט בהמשך). מה - אשה אינה אשה אם היא שעירה? המפתח לנשיות הוא ברגליים חלקות? בכדי להתקבל בפנייך, הוד רוממותך, עלינו לתלוש לעצמנו את העור (טוב, כמעט)?

עליכם אין לחץ כזה ליופי. אתם לא חייבים להוריד חלקים מעצמכם, שהגוף שלכם השקיע בהם אנרגיה, כדי ללכת עם בגד ים. זה לא קל, אתה יודע. אני פרשתי מהמירוץ. נמאס לי. אבל יש נשים רבות, נערות רבות, בחורות רבות, טובות וחכמות ואף פמיניסטיות, שמורידות שיער כדי להתקבל בחברה. לטענתן, כתמיד, "זה פשוט יפה לדעתי, זה לא בגלל החברה". זה לא גורם לי להעריך אתכן פחות, אבל אני יודעת שאם זה לא היה כל כך מקובל לא הייתן עושות את זה. כלומר, אם חייתן בימי הביניים, שרף היה נדבק לכן לרגל והוריד את השיער, הייתן חושבות שזה יפה? הייתן ממשיכות לעשות כך?

לא. לא לא ולא. אני לא יודעת מי החליט שזה יפה, אבל זה אותו אחד שהחליט שהאשה חייבת מותניים בהיקף אצבע וחזה בהיקף מכונית. זה קצת בעייתי, אתם יודעים.

תחשבו על זה לרגע. אתן תולשות חתיכות מהגוף שלכן. לגוף וודאי היתה סיבה טובה להשקיע בכך אנרגיה. בכל דבר הוא משקיע אנרגיה - בגלדים, בציפורניים, בשיניים. לכל יש סיבה. גם העץ משקיע בעלים שאנחנו תולשים על ימין ועל שמאל.

אז פשוט לבוא, להכאיב לעצמכן פיזית (במקרה שלי, ואולי במקרה של עוד כמה, גם נפשית) - כדי שהגברים יחבבו אתכן?! כדי שלא יתסכלו עליכן במבטים עקומים?! כדי להתאים את עצמכן לחוקים של החברה?!

אז אני לא מורידה, ואני מרגישה עצמי נשית בדיוק באותה מידה. השערות האלה לא הופכות אותי לקוף, אין לי בעיה להסתובב עם גופיות ומכנסיים קצרים (טוב, לא ממש קצרים, אבל זה פשוט כי זה מרגיש לי חושפני מדי) - ואני אשה בדיוק באותה מידה. אולי אפילו יותר, כי אני לא חותכת פיסות מגוף האשה שלי.

(ואם זה הופך אותי לגבר, למה אני ממשיכה לסבול מכאבי מחזור? הבוקר חשבתי שאני מתה.)