The OpenG

הייתי הערב אצל גיא בבית. עשינו ארוחת ערב לכבוד זה שסיימנו (לפחות חלקינו) מתמטיקה.

הבחירה שאני לא מתחרט עליה, והיא לדעתי אחת הכי משתלמות שעשיתי, היא להכנס לסיפור הזה של מדעים מדויקים.

אמממ... מסתבר שקיבלתי 99 בבגרות עצמה, כנראה הבודק עישן משהו לא טוב באותו זמן והתחלק לו העט או משהו, אבל כמה חבל, המגן 88... קאקרים

מסתבר גם שה53 שחשבתי שאילנה הפילה עליי היה טעוט, דבר ששימח אותי מאוד (כן, למרות אי הנעימות החלטתי לצאת עליה אבל בצורה נחמדה אז בסדר).

ישבנו כולנו מסביב לשני שולחנות שגיא חיבר, כולנו. כולנו זה אני, אוהד, שקד, תומר, ליהי, בר, עומר, יואב, גיא, אילנה והבת שלה יובל. היה אוכל משהו לא מהעולם הזה, אבל אני אמנע מלפרט. כל הזכויות שמורות לגיא, שמכין אוכל מדהים.

אז ישבנו, דיברנו, צחקנו (בעיקר), צחקנו עוד פעם על אוהד שאילנה נתנה לו 99 בתעודה (אבא שלו לא אהב את הרעיון חחח) ואכלנו כאילו אנחנו לא שוקלים 94 קילו... אחרי זה ישבנו לעכל קצת את האוכל... חלק ראו מונדיאל, (שמעניין אותי בערך כמו הקשקשים בגבות של החתולה המסטולית של שונית) חלק שתו משהו חם (שאני ממש לא אוהב... זה מה יש) וחלק סתם בלבלו בביצים. אחרי זה נתנו לאילנה את המתנה שקנינו לה בקריון (לקח לנו משהו כמו 4 שעות לבחור מתנה והרבה (הרבה!) זמן לנסח את הברכה שכתבנו לה). יצא אדיר אני חייב להגיד.

העניין בכל העסק הוא, שהאנשים שאיתי בכתה הענקית בת ה9 אנשים הזאת, לא קרובים אליי בצורה כזאת הדוקה, אולי חוץ מתומר... למשל, יואב, בר, ליהי וגיא, מה לי ולהם בכלל?

כל העניין הוא שזה ממש כמו משפחה שנייה, כתה כזאת קטנה לא יכולה להיות לא מגובשת. כולנו בעצם מאוד התקרבנו המהלך העניין הזה. אולי אני לא מבלה איתם בקביעות, אבל אי אפשר להגיד שאין לנו שום קשר זה לזה. בהחלט, אחת החוויות שזה מצווה לחוות.

בטח תגידו לי שאנחנו חבורה קטנה של חרשנים (או כמו שאוהד היה מגדיר "פיתגורסים קטנים") אבל זה לא ממש ככה. אילנה הייתה מורה ממש מיוחדת, והיא טיפחה אותנו לכל אורך הדרך, והיה שליטא. לפחות מכתה י'.

אז סגרנו מעגל... וסיימנו מתמטיקה (ברוך שפטרנו) ואני לא צריך לראות יותר שיט כזה.

ואני חייב להגיד שהאוטו של תומר לא יודע לנסוע!

טוב, דופק 310, לחץ דם 10000, מצב בריאותי תקין, הכל כרגיל...

אני מרגיש את האוכל של גיא בגרון... בעעע

לא סתם

זו הייתה מהדורת הלילה הזה.

העיקר הבריאות.