יום חמישי של עבודה לא מהעולם הזה, סונג'רנו לצבוע כלים...
בשעה 10 לפתע...
רווית: חבר'ה, תשאירו הכל ככה, רק ת'צבע תכניסו שלא יגעו.
אנחנו: למה, מה קרה? עוד לא סיימנו...
רווית: אני יודעת, אבל סוגרים את הבסיס, נפלה קטיושה בנהריה...
אנחנו: אז רגע מה עושים איתנו?
רווית: לכו לאלונה ותגידו לה שתקרא להסעה, רציתי להודות לכם על העזרה שלכם בשלושה ימים אחרונים, בהחלט עזרתם הרבה...
ב11 ורבע הגיע האוטובוס לקחת אותנו לבתי זיקוק או הביתה... כמובן שהדבר קצת הכניס ללחץ...
אז עכשיו אנחנו חיים בחור שעלול להיות מופצץ, והדבר היחיד שמעודד אותי זה שאנחנו קומה ראשונה ויש בית גבוה מצפון לנו ככה שיצטרכו חתיכת זווית... אפילו שאני לא אשמח אם השכנים יפגעו ואנחנו ננצל...
אבל בלי קשר, מלחמה זה קקי.
כשאתם שומעים "נפלה קטיושה 4 קילומטר מפה" זה לא בשורה שעושה לכם טוב יותר על הלב...
אני לא יודע כמה אתם מכירים אותי בשביל לשפוט אותי בקשר לזה, אבל אני פאצפיסט. הדבר האחרון שהייתי רוצה זה קטל של חיים. אבל הפעם זה באמת מגיע להם. הם היו כולרות מהתחלה, כשהם התחילו לתקוף ולחטוף חיילים. עכשיו הגיע הזמן שמישהו ייכנס בהם סוף סוף.
הקטע הוא שללבנונים זה לא ממש מגיע, עם זה שהחיזבאללה פועלים משם. זה כאילו החיזבאללה זורקים את הקטיושות וישראל מוציאה את תסכוליה הרבים על לבנון. אבל עזבו אני לא מבין בפוליטיקה. כמו שאני מכיר אותי אני טועה ב90% מהפרטים פה...
בכל מקרה ביליתי את היומיים האחרונים בלנוח ולשתוק קצת, רן נסע לגבע לסבא וסבתא שלי כי הוא מפחד שתיפול לו קטיושה על הראש, וגם רבנו קצת אתמול... עשיתי לו איזה תמונה והוא נעלב, משהו שלא ציפיתי ממנו, והוא ישר התחיל להתבכיין...
אז מעכשיו אני לא צוחק עם רן. טוב נו, גם ככה כל מה שהוא צוחק עליו זה פלוצים ודברים של ילד בכתה ד'...
אז אולי המצב לא נראה משהו אבל אני נשאר אופטימי. אני תמיד אופטימי. זה מה יש.
אז להתראות לכם, ואני אקווה לראות אתכם בריאים ושלמים, כשההורים שלכם ירשו לכם לצאת מהבית... ומי שיצא מהבית שישאר בריא בלי קשר.
יום טוב, ואולי גם לילה טוב
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
™OpenG
