חזרתי הביתה. שוב. יש הפסקת אש, כל העולם מחפש אשמים, מנצחים, מפסידים, ומי יודע מה.
נסענו בפוסט האחרון שלי לקיבוץ מתפרק בשפלה בשם משמר דוד. נשארנו שם בדירה ריקה שדודים של אמא הצליחו לסדר.
דודים של אמא שלי הם שרה'לה ואלכס. שרה'לה היא אחות של סבא גדעון, שהוא אבא של אמא שלי, והוא גר עם סבתא אילנה בגבע.
קודם כל הגענו אחרי כמה שעות נסיעה, והגענו לבית של שרה'לה ואלכס. מסתבר שאמא שלי לא הייתה אצלם כבר יותר מ20 שנה, אז זו הייתה הפעם הראשונה שפגשתי אותם. או את המקום.
בהכרות איתם היה משהו שונה. משהו חדש לי. משהו משפחתי שמעולם לא יצא לי להרגיש באמת. זה כמו שתכירו את סבתא שלכם אבל בגיל 16. בהכרות הזאת הרגשתי שאני לא אומר את השם שלי ויומיים אחרי הם כבר ישכחו אותו. הם זכרו אותו מצויין, והתייחסו אלינו בצורה מלאת חום.
אחרי זה הלכנו לראות את הקיבוץ. זה היה מקום יפה, דליל, קצת שומם, עם הרבה הרבה חתולים, והמון דשא. אה, והכי חשוב: מגרש כדורסל ☺. ארזנו בערך חצי בית, ובתוך אותו חצי היה כלול הפלייסטיישן, וגם מצאתי חוברת תשחצים ארוכה כזאת, ככה שלא היה לי משעמם. לא רק שלא היה לי משעמם, הייתי שלם לחלוטין עם המקום. הרגשתי שאני מתחבר אליו.
בנוסף עפו לנו מטוסים כל היום מעל הראש. ואני לא מדבר על מטוסי נוסעים, אלא על מטוסי חיל אויר.
בנוסף גרו לידינו בני דודים של אמא, הבנות של שרה'לה ואלכס, שגם הם היוו חברה. אז בילינו איתם קצת. ביקרנו בכמה מוזיאונים בירושלים [בגלל עומר] והיום, לבסוף, היינו בחוף של אשדוד, שהיא עיר ממש יפה, בניגוד למה שאומרים עליה. מה שכן התמלאתי חול כמו שלא התמלאתי בחיים שלי, מי היה מאמין שזה כזה מדהים לראות את האיברים האינטימיים שלך מכוסים בחול? אבל נדון על זה בהרחבה פעם אחרת, למען הציבור. אחרי שהתקלחתי ארזנו ונסענו הביתה. נפרדנו מכולם פרידה חמה מאוד, והבאנו מתנה כמובן בתודה על האירוח. לפני יומיים עומר נסע לאילת עם נוגה הדס ומיכאל אני חושב, אז נתקעתי לבד.
ועכשיו אני פה.
מסביבי קורים כל מיני ארועים מדכאים שאני אעדיף לא לפרט, אני תקוע לבד עם ההורים ורן בבית, כבר הרבה זמן לא ראיתי אף אחד, והרבה זמן לא צחקתי כמו שאני אוהב לצחוק (לכל החוכמולוגים המטרטרים שינסו להתחכם ויגידו "כן, פרטת אפילו שהעדפת שלא, חה חה יצאת טיפש", לא פרטתי אותם. בחיי, הייתי שמח אם אלו היו הצרות של עם ישראל בעולם הזה). ומעצבן אותי שמחפשים עכשיו מי ניצח ומי הפסיד, כי לא היו מנצחים במלחמה הזו. בשום מלחמה אין מנצח כי תמיד יש הפסד לכל צד. גם על זה אני לא צריך לפרט. ואני בספק אם הכל באמת נגמר.
רק נותר לי לבקש ממכם לחזור כבר כי אני באמת רוצה לראות אנשים. אה ואם כבר אתם חוזרים, תביאו אוכל, אני רעב ☺.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
™OpenG