יום בהיר אחד, עומר, הילד המקסים והחתיך שכולנו אוהבים הלך לו למחשב כדי לחפש מקרר קט לחדרו, כדי שחלילה, הוא לא יתייבש מצמא [או, חלילה, שישרוף שתי קלוריות בלעלות במדרגות].
לאן עומר הלך לחפש? נכון! לאתר של האיך קוראים להם האלה נו... האלה עם הדיוטי פרי...
סאקאל! כעעע
עומר התמים והקט יושב ומקליד בשורת הכתובת, אך אבוי! לא שינה עומר הקטון והפיצפון את שפת הגופן לאנגלית!
וכך כתב עומר הקט
"דשלשך"...
חשב עומר וחשב, מדוע לא כתוב SAKAL? האם הגמלים שמריצים את ווינדואוז קיבלו מחזור? האם הריבועים שיש לאקספלורר הפסיקו לרקוד ריקודי בטן ענוגים?
ואז אומר לו אחיו האהוב, החטוב והענוב [זה משורש עניו, פשוט זה יוצא חרוז וזה...]
"הו, עומר, כתבת בעברית!! ראה וראה! גוועלד!! כתבת דשלשך! הדבר אומר שאתה מוסר ד"ש לאשך!"
מיד הוריד עומר את מכנסיו, והדביק על אשכו האמצעי [האמצעי מבין כל החמישה] את הפתק הורוד עם המילה "ד"ש"
ומאז מסתובב עומר עם המילה ד"ש בין רגליו בגאווה רבה, וכל הרחוב מביט ביראת כבוד עד עצם היום הזה...
הסוף.
{השתי שורות האחרונות - כל קשר בינן ובין המציאות הוא מקרי בהחלט, גם אם לעומר באמת יש 5 אשכים ועל האמצעי כתוב "ד"ש", זה לא אשמתי!}
{נכון?}
ד"ש לאשך - אגדה אורבנית לגיל הרך
בקרוב בחנויות אביזרי הסקס המובחרות
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
™OpenG