זה עתה סיימתי לסדר, כולם כבר הלכו...
הייתה מסיבת הפתעה לעומר, שיצא חמור ☺
אמא שלי הציעה לי את הרעיון וכבר הזרמנו עם השאר.
בכל אופן היום ב22:50~ היינו אצלי על הרחבה, מחכים כפופים שעומר יכנס בשער, אבל מה? עומר יותר גבוה מהשער! הוא רואה מה הולך בפנים!! אבל לא נורא...
ויחסית לגישה שלו של "אני לא רוצה לחגוג יומולדת בו בו בו" הוא היה דיי מרוצה מהסיפור ☺.
וכמובן שאם כבר דפקנו אותו הוא היה צריך לעשות הכי הרבה פרנציפים שהוא יכל...
אז ככה.
ביום שבת שעבר, אמא שלי הציעה לי את הרעיון, שלקח לי זמן להשלים איתו. ללהשלים אני שומר מקום בסוף. יש חלק עמוק לעסק הזה. ביום ראשון עוד עיכלתי אותו, לא עשיתי שום דבר.
יום שני - נוגה מתקשרת אליי. אני מספר לה את הרעיון, היא מספרת לי על ההצעה של עמית [לפנים] לקנות לעומר מתנה מסויימת - שני ספרים בסופו של דבר - ואני נוסע איתו לקריון. מה עומר חושב? "ביי עומר אני הולך לעידו"
עומר היה על המחשב. כשעומר על המחשב אם אני אגיד לו "עומר, תעזור לי, תקוע לי סכין בגב" הוא יגיד לי "טוב, בסדר תכף". טוב הגזמתי. אבל לא נורא. הפואנטה הועברה.
מצאתי את נוגה בתחנת אוטובוס וכמובן שטרחתי לאחר בכמה דקות כדי שנוכל לפספס את האוטובוס הראשון.
אז אחרי נסיעה מדהימה ומלאת נופים מדהימים לקריון, הלכנו וקנינו את הספרים - הלא הם הקמא סוטרא וספר טנטרה. מה עוד יכול להיות רעיון של לפנים אחי לספר?
עכשיו מה אני שונא בקריון? מתי שלא תלך לשם, אתה תמצא שם מישהו שמכיר אותך. פגשתי את דין, שי ותום שם אבל לא התמהמתי יותר מדי, וגם טל אמרה לי שהיא ראתה אותי שם [ואפילו לא אמרה שלום!!].
בכל אופן חזרנו הבייתה, עם מתנה בידינו.
עכשיו מה שמצחיק הוא שבמהלך הימים הקרובים סיפרתי לעומר איזה שווה זה היה יכול להיות לכתוב ברכה בשם לפנים אחי.
ביום שלישי העברתי את המסר למי שיכלתי, והתהליך הזה נמשך עד יום חמישי. יום חמישי בערב הלכתי לשונית "ללמוד לאזרחות", שונית עשתה פאי שוקולד משהו, ואני עשיתי לה שני לחצנים שאווים לבלוג החדש שתתחדש עליו.
בנוסף התקשרתי ביום חמישי בערב להלנה, בבקשה שתנסה להוציא אותו החוצה מהבית בין 8 ל10. הלנה חשבה בכיוון של סרט, והיום [שישי] בצהריים התקשרה לעומר להזמין אותו. עכשיו מה קורה עם עומר? לעומר לא היה נעים להגיד "אין לי כוח אלייך היום" אז הוא החליט שיהיה עדיף "יש לי אירוע משפחתי הערב."
הקטע הזה כל כך הרג אותי!!!
אחרי שעומר אמר לי שאין לו כוח לצאת היום, הבנתי מה הוא צריך. נשים זה עם קשה. לצאת עם אישה זה מתיש הרבה יותר מלצאת עם חבר טוב. לכן שיסיתי בעומר את זעמו של אור ☺. אור הזמין את עומר אליו ל7. עכשיו מה הקטע? עומר לא ממש מדייק בזמנים. בשעה 8 וחצי עומר יצא מהבית. זמן שהספיק לי ולאבא שלי ללכת להביא עוד כסאות, להוריד את האוכל למטה ולסדר את הרחבה כדי שיהיה בה מקום. בינתיים הגיעו אנשים [ואני מאוד מעריך את זה].
ב10 כולנו היינו נרגשים ומתוחים. התקשרתי לאור ואמרתי לו ששונית ודולב אצלי ושיבואו. עכשיו עומר כבר הספיק להתיישב לאור על המחשב. אז מה הוא אומר לי? "תבואו אתם הנה..."
ב10:40 אבא שלי כמחווה לייאוש אסף את עומר ואור מהבית של אור והחזיר אותם אלינו ומכאן ההמשך כבר ידוע...
לא רוצה לחגוג, הא?! כולרעעע!
מה שכן הפתיע אותי שהוא לא גילה את זה! הסתרנו את זה טוב!! בנזונה!!
עכשיו למה התעקשתי לכתוב את העסק הזה ב5 בבוקר במקום ללכת לישון? המחשבות יושבות בראש, הן הרגע נכנסו לשם!
השבוע האחרון היה בעצם הסוף של גישה מסויימת שבדקתי כלפי אנשים. ניסיתי לראות אם אני יכול לשלוט בתגובות של מי שמסביבי בעזרת בחירת מילים עם השפעה מסויימת. למשל להגיד לערס "בוא מכות" במטרה שהוא יוציא סכין והשוטרים מסביב יתפסו אותו.
רק יותר חכם.
זה לא כאילו שום דבר שאמרתי הוא לא נכון, והכוונה בהחלט לא הייתה לפגוע או לעשות מניפולציות. הכוונה הייתה ללמוד תווי אופי של אנשים מסביב. ואני חושב שהעסק הוכיח ומיצה את עצמו.
עכשיו הקטע הוא שאני לא עובד על פי "נגיד את זה עכשיו ונראה מה יקרה". אני מנסה את העניין לקצת זמן ואז מסיק את המסקנות. ועכשיו אני חושב על גישה חדשה שהייתי רוצה לאמץ. מה הרעיון מאחוריה? לקחת דברים ובעיקר אנשים יותר ברצינות. כי אני חושב שאני יכול ליותר. עם העובדה שאני אוהב לצחוק, [כפי שפורט מזה כבר בסוף יולי] יש גם חלקים שהם יותר מזה.
עלה לי לראש דימוי נורא מצחיק לעולם. העולם הוא בעצם חנות לכפכפים!
יש כפכף ימין, שהוא הכפכף שהייתי רוצה לקום עליו כל בוקר - הדברים שאני אוהב, החברים, הדברים היפים. אבל יש גם כפכף שמאלי. אין קש לבר בלא תבן או משהו כזה... איכס! פסיכומת!
מה זה בעצם להיות שלם עם עצמך? זה למדוד זוג כפכפים שמתאימים עליך בול. כשאתה לא שלם עם עצמך, אחד או שני הכפכפים לא תואמים את הרגל שלך. ומה זה לוותר? להשלים עם משהו? זה בעצם להתפשר על מידה יותר קטנה או יותר גדולה, או להרחיב את הסקוץ'. ומצב בלתי אפשרי? זה מצב שלרגל שלך אין כפכף מתאים. כמו שלי. אין כפכפים מעל מידה 46... זה ממש באסה!
פילוסופיה של מוכר נעליים... יכול להיות נורא נחמד לכתוב את זה על קיר של שירותים...
בכל אופן אני מאוד מודה לכל מי שבא. אני מעריך את זה. והיה ממש ממש כיף!
ראיתי את מריה שוב בפעם הראשונה מזה שנתיים! [יש שתי מריות אגב] וראיתי את ליקה שוב בפעם הראשונה מזה... חודש?
את אמירת השלום המסורתית אני אגיד בנוסח ויקי, לאחר מבחן מפרך באזרחות.
כעת נכתוב העיקר הבריאות
כותרת: העיקר הבריאות.
הגדרה: העיקר הבריאות - כדי לדעת מהו העיקר הבריאות יש לדעת קודם כיצד באים ילדים לעולם.
כעת נכתוב כיצד באים ילדים לעולם.
כותרת: כיצד באים ילדים לעולם.
הגדרה: כיצד באים ילדים לעולם - כדי לדעת כיצד באים ילדים לעולם, יש לדעת קודם מה אמא אומרת בנושא.
כעת נכתוב מה אמא אומרת בנושא.
כותרת: מה אמא אומרת בנושא.
מה אמא אומרת בנושא: אתה ילד מאומץ.
העיקר הבריאות אנשים ☺
אגב תמונות אולי אני אשים רק עם אישור רשמי מלא יודע מה...
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
™OpenG