לפני כמה ימים שאלתי את עצמי אם אני מאושר.
אפילו ידעתי לענות לעצמי.
השבועות האחרונים נראים לי כמו הזמן הכי טוב בחיים שלי. אף פעם לא הייתי כל כך שלם עם עצמי ועם מי שמסביבי. אף פעם לא הרגשתי כל כך טוב עם עצמי. אף פעם לא הייתי מרוצה ממי שאני כמו שעכשיו.
אני לא יודע למה אני מרגיש כל כך בשמיים. אני מרגיש חופשי, אני מרגיש טוב, אני לא חושב על החסרונות שלי, ומה שכן עולה לראש, אני לא יושב ומתאבל, אלא מנסה לתקן אותו כדי שאני לא ארגיש מועקות אחר כך.
ואני מרוצה מזה.
עכשיו לשאלת המפתח: למה אני מבלבל לכם בביצים עם השיט הזה?
אתמול ב1 בלילה בערך מישהי נכנסה לבלוג [קצת תמהונית, אבל בסדר בסופו של דבר] ושאלה אותי אם אני מאושר.
אז חשבתי אולי נכתוב על זה משהו...
הגישה שלי לחיים לא הייתה מוכרת לה או ברורה לה. כשדיברתי איתה ועשיתי את הקטע הרגיל שלי היא לא קלטה עם מה היא מדברת. זה היה מגניב. זה עשה לי זרמים כאלה בגוף, אותם זרמים שיש לי כשאני שומע שיר ממש ממש טוב ובזמן ובסיטואציה הנכונה.
כמובן שגם לה היו רגעים תמוהים, ככה זה אנשים, אי אפשר להבין אותם ברגע. בעיקר נשים, שלפעמים גם חיים שלמים לא יספיקו.
[לפחות שונית ודניאל קוראות לי שוביניסט עכשיו, במקרה קשה יותר גם תיקי... ☺]
אבל אני הסתדרתי.
אני מסתכל עכשיו אחורה, לכיוון דברים שרציתי לשכוח, דברים שעברו ולא יחזרו, לכיוון היסודי והחטיבה.
אני רואה מולי בנאדם חסר טאקט, בלי שום שכל לחיים. שלא יודע לתקשר עם אנשים נכון.
לעומת עכשיו לפחות...
אבל משהו כן השפיע עליי מהשיחה הזאת.
אותה בחורה שאלה אותי איך קוראים לי. מה שהיה כתוב בבלוג הזה.
שאלתי אותה למה היא לא פשוט קראה.
"למה לבנות לאדם פרופיל מהבלוג, כשאפשר פשוט לשאול אותו?"
יש משהו במלים האלה...
לא שאני שופט אנשים לפי מה שהם כותבים
אני סיימתי להיום
לילה טוב, בריאות, וכולרע
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
™OpenG
