שמתי לב שבחודשים האחרונים התנתקתי מהעולם באיזשהו מקום. כאילו פעם היו לי קשרים ממש חזקים ופתאום הם נעלמו, עכשיו הם סתם כזה...
זה לא כיף. אני מתגעגע לזמנים ההם. לא שאני נותן לזה להפריע לי להיות מרוצה מעצמי.
אני לא יודע למה זה קרה. או מתי. זה פשוט קרה. ואני לא מרוצה מזה שנתתי לזה להגיע לידי כך.
ועכשיו אני לא יודע איך לתקן את זה.
לפעמים אני חושב על המבנה של החברה שלנו. חברה מלאה כל מיני חוקים מפגרים והגבלות מטומטמות שרק מפריעות לקשרים בין אנשים. אבל אי אפשר להתנתק מהם. למה? כי כולם כבר קיבלו אותם...
היום הייתי בהרצאה השנייה שלי בטכניון. המרצה ממש בסדר. הגעתי יחד עם עומר [לא האח שלי], תפסנו טרמפ בצורת שיעור נהיגה... עוד לא יצא לי לראות אחד. עד עכשיו.
יצא לי לחשוב על זה, וקלטתי שמכל הזמן שאני מכיר אותו, מהיסודי, ומהחטיבה, ומעכשיו, אף פעם לא הצלחתי להסתכל עליו באור שלילי. הוא בנאדם ממש בסדר. מעורר הערכה.
☺
אני לא יודע אם אני אשאר בעסק של הטכניון, ההרצאות אדירות, ואני מוצא בהן עניין ומבין אותן, אבל הקטע של ההסעות סוג של בעייתי, 3 פעמים בשבוע...
וגם זכי יושב לי על המצפון...
אבל עדיין לא התחלתי עם השיט הזה. יש הרבה זמן.
כל הזמן שבעולם בעצם.
ואלו היו דבריי להפעם
והעיקר -
העיקר זה בריאות.
☺
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
™OpenG