שמתי את הדיסק של מיידן במערכת היום אחרי הרבה זמן שלא שמעתי אותם
בינתיים הדיסק הגיע לRime of the Ancient Mariner, שעם הזמן הצטרף לפייבוריטים שלי
אז שמעתי איזה שני חתולים מייללים בחוץ והסתכלתי לראות
לא ראיתי חתולים אבל הסתכלתי לשמיים.
מעונן לגמרי. הכל. אין פיסה אחת של כחול בשמיים האלה. תמיד יום כזה יתארו כ"קודר", "מכוער", ושות', אבל הפעם באמת התבוננתי, לא סתם העפתי מבט. בינתיים השיר מגיע לקטע הזה
"And by the light of the moon
He prays for their beuty, not doom
with heart he blesses them
God's creatures all of them, too"
ופתאום ראיתי כמה זה יפה. שמיים מלאים חיים. מלאים צורות שונות. מלאים בדברים שאין בשמיים הבהירים. מלאים, שפשוט יפה לראות. ובחתיכה אחת של השמיים ראיתי אור שמש יוצא מתוך העננים. נגנבתי. מכמה שהשמיים יפים כשהם מעוננים, לעומת השמיים הבהירים, המונוטוניים. ועננים נמוכים זה בכלל נוף מגניב.
אף פעם לא באמת ניסיתי לחשוב אם הם יפים או לא. תמיד הלכתי עם הקטע של "רואים שמיים מעוננים, זה התחלה של רעיון רע" (וכשרואים אדם עם עפרון בכל נחיר ותחתונים על הראש, זה באמת רעיון רע. פיפוש 3D).
אני אוהב את המצבים שיש לי את ההארות האלה, שאני באמת מתעמק בדברים ושואל את עצמי אם אני מתייחס אליהם נכון, ואז פתאום אני קולט שאני מפספס דברים שלמים. פעם אחת שאני זוכר היה זה כשהתחלתי לשמוע את מיידן...
שוס.
הלקח הוא לא להכנע לסטריאוטיפים שאמא שלכם מטמיעה בכם מגיל 30-. ☺
יום שלישי עברתי תיאוריה טררם, והיה בגרות באנגלית שהיה קל... והייתי מת לסיים את כל ה5 יחידות עכשיו
אתמול היה אזרחות שאני מקווה שלא חירבנתי, לשם שינוי
ויום רביעי פיזיקה שאין סיכוי שאני לא אחרבן.
בינתיים אני הולך לעדכן את הציטוטים, אחרי שהתעצלנתי כבר הרבה זמן...
מילא ☺
נראה לי שסיימתי להיום ☺
העיקר הבריאות
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
™OpenG