סתם חפירה, לא הרבה משמעות, לא יותר מדי כאבי ראש... יום טוב.
יצא לי לראות כמה סרטים בזמן האחרון, אני אדבר עליהם קצת
300 - נו, עוד סרט מלחמה, אבל אחד היפים שבהם. מספר על יוון העתיקה, ספרטה פרס ושות'. הפורנוגרפיה שלהם לא מצאה חן בעיניי, הם חשבו שפטמות חדות יספיקו לקהל הצופים, אבל הבחורות עצמן שטוחות לחלוטין. בהחלט כשלון חורץ להפקה הזאת.
הנסיכה הקסומה - גם זה היה צריך לבוא מתישהו. עכשיו כבר אין מנוס מדברים שכאלו (אבל אם זה מה שנדרש, זה בהחלט משתלם), אז אם כבר אז כבר. כעיקרון יחסית לזמנו הוא ערוך לא רע, יש יציאות הומוריסטיות משעשעות, אבל בעיה קטנה שלא מצאתי לה מילים קודם - הוא נורא קיטשי... תמים כזה... קשה להתחבר... אבל היו סצנות שיצאו לא רעות. היה סביר ☺
יצאת גבר - קונספט מאוס לחלוטין, גבר ואישה בתיכון שמתחלפים בגוף, ונקלעים לסיטואציות לא נעימות... כבר היינו בסרט הזה דאמיט!!! חתיכה בהפתעה, לא שמעתם??? בכל מקרה הפורנו הפעם היה בסדר, הגזימו לבחור בקשר לזקפת בוקר (טוב שלא שמו לו שם את כל האמפייר סטייט) אבל אני לא אתחיל להרצות, הסרט היה דיי מטומטם.
שמתי לב שעל מרגרינה של מזולה כתוב "מסייעת לשמור על בריאות הלב*"
מה ה-*?
מאחורי הקופסא: "לא נבדק ע"י משרד הבריאות."
למען האופטימיות: עדיף ככה.
מסתבר שהפסיכופתים בארה"ב לא נגמרים, איזה אחד חמוש נכנס לאוניברסיטה וירה בכתה שלמה...
עם כל הצער שבדבר, אחת התגובות בYNET משכה את עיניי.
"הוא בטח נגד השביתה..."
רציתי להעביר ביקורת קלה על מחר.
12 בלילה, מחליטים סוף סוף להודיע אם שובתים או לא.
"המורים יוכלו לשבות אך אסור להם לשבש את כל הפעילויות לקראת בחינות הבגרות." ynet.
אני אמרתי קיבינימאט, מה נדפק לכם בשכל??? שיעורים זה לקראת בגרות!!!!! מה נראה לכם, שיש שיעורים בשביל הכיף?! שאנחנו באים לבית ספר ללמוד מחזות של ארתור מילר להנאתינו?!? נדפק לכם המוח?? תגידו כבר אם יש שביתה או אין שביתה!!!
בכל מקרה ביליתי את השעה וחצי האחרונה בחרישה על זכויות אדם ואזרח ועיקרון הכרעת הרוב. מה למדתי? שהכרעה של רוב האוכלוסייה היא הקובעת החלטות במדינה. זה אומר שלפחות 3.5 מיליון אזרחים צריכים לחרבן באותו זמן.
היו לי כמה חלומות שקשה לי לצאת מהם
אחד מהם היה שמצאתי את עצמי עומד עם עומר במה שנראה כמו מוזיאון חיל האוויר בבאר שבע, צפינו במטוס ובאוטובוס, שניהם על מסלול המראה, אמרתי משהו בסגנון של "למה ערבים לא יודעים לפתור משוואות ליניאריות", ואז המטוס המריא, היה שוס. אז גם האוטובוס ניסה להמריא. הוא עלה קצת, ונפל הפוך.
הפירוש שלי? אל תנסו להיות מה שאתם לא.
כעיקרון חלמתי את זה לפני הרבה זמן אבל לא יזיק לחלוק את ניסיוני העשיר עם כולם ☺
באחד אחר חלמתי שסבתא שלי חוזרת לגיל שנתיים ואני נאלץ לטפל בה. מטורף לחלוטין. התעוררתי בבעתה. המסקנה שלי הייתה שכשאנשים מזדקנים, צריך לדאוג להם באותה מידה כמו בני שנתיים.
למרות זאת, יש דרכים להגיד את זה!! לא ככה!!
את החלום שפה חלמתי בלילה של אתמול (ונזכרתי בעוד כמה פרטים מאז)
הלכתי במה שנראה כמו קניון (הכוונה לקניון גיאוגרפי, לא קניון של קניות) מסויים. משום מה לואי היה שם, לא זוכר כבר מה הוא היה קשור. הוא נעלם אחר כך.
ואז פגשתי מישהו שלא ראיתי כבר הרבה זמן.
פגשתי אותי. לפני היציאה לפולין, לפני הכל. אמצע י"א. קבסה רצינית על הראש, המעיל הישן... וכובע מצחייה. כובע מצחייה? אבל אני שונא אותם! ולפתע מסתבר שגם אני לבשתי אחד.
הרגשתי חצי ער בחלום הזה, כמעט חשבתי, אפילו ידעתי מה אני אומר. זה הלך ככה בערך...
אני בהווה: "טוב, שמע, זה גם ככה חלום, אז בוא נחליף כובעים?"
אני בעבר: "לא, תודה (בטון שלי ☺)"
בכל מקרה גנבתי לו את הכובע והשארתי לו את שלי וברחתי. איבדתי אותו איכשהו, והתעוררתי.
ופה נתקעתי.
הפירוש הכי הגיוני שהגעתי אליו, הוא שאני והוא שרויים במחלוקת. הוא עושה משהו שאני לא, ולמרות זאת אני חושב שהכובע שלו מגיע לי. אני לוקח בכוח.
הדבר הנכון שאני צריך לעשות הוא להשלים איתו כמו בן אדם, ולא לגנוב לו את הכובע. צריך להרוויח אותו. במקום שלכל אחד יהיה כובע אחד, למה שלא יהיו לשנינו יחד שני כובעים?
עכשיו מה שהנחתי זה שאני מהעבר עוד לא עברתי שינוי מסויים שאני כבר כן עברתי בהווה. האפשרות הראשונה הייתה המסע לפולין, אבל לא הצלחתי לחשוב על משהו שהמסע שינה בי לרעה.
חשבתי על זה במקלחת, והגעתי למסקנה שהייתי אכפתי יותר.
אני לא יודע כמה אכפתי אני עכשיו אבל בסופו של דבר בזמנו פחדתי להגיד שטויות לא נחוצות. פחדתי שזה יפגע בי ובמי שמסביבי יותר מעכשיו. צברתי בטחון מאז. עדיין יש מצבים שאני מפחד לומר או לעשות משהו, כי זה יכול לדפוק מערכות יחסים שלמות, אבל הרבה פחות. ואולי זה מה שאני צריך, ללמוד מחדש לשקול מילים, לחשוב קצת יותר על מי שמסביב...
אבל עכשיו שאני חושב על זה זה ניגוד מוחלט לחלום הראשון, שבו הבנתי שאני לא אמור להיות מה שאני לא. אבל זה שונה - זה לא משהו שאני לא. זה משהו שהייתי, ו... שכחתי. הוא ברח לי אז תפסתי אותו וגנבתי לו את הכובע. עכשיו אני צריך לפייס אותו כדי להיות שלם.
ואני אעבוד על זה.
עד אז
תודה שסבלתם את הקפריזות שלי,
והעיקר הבריאות ♫
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
™OpenG