טוב היה ככה
חזרתי מהעבודה היום
ב6 וחצי אחרי הצהריים אבא ביקש ממני לעזור לו לסחוב קצת בדירה
חזרתי לפני שעה, מזיע כמו שור וסחוט כמו קטשופ
הייתי בדירה של סבא אברם ז"ל וסבתא חנה ז"ל, שאבא ואחים שלו הצליחו למכור לפני כמה זמן.
לפני שבוע או יותר אבא גרר איתי מקרר על עגלה ברחבי הקריה, לפני שבוע אולי סחבנו מדיח במעלה המדרגות, ולפני כמה ימים אבא הביא לפה בוחטה של דברים משם.
סבא אברם נפטר ביום כיפור האחרון, סבתא חנה נפטרה בשבועות לפני 3 שנים, מסרטן.
ולהכנס לבית שלהם, שכל מה שהם צברו היה מחוץ למזנונים והארונות... אין לי מילים לתאר את זה.
וראיתי שם חפצים, שאת רובם הכרתי.
הצנצנת דבש מראש השנה, החנוכיה, הצלחת של פסח...
כל הרהיטים שסבא בנה, ואבא שלי חזר על הסיפור ההוא שבא רפד בשביל אחת הספות, ואמר ש"את הריפוד יצטרכו להחליף עוד עשרות פעמים, אבל העץ יחזיק אולי מאות שנים"...
מאות, אם לא אלפי צלחות, כוסות, קערות, סכו"ם וכלים חסרי שם... כולם היו בארונות... וגם הארונות היו מוכרים - ההוא של הסירים, ההוא שתמיד סבתא הייתה שמה בו ממתקים ותמיד הייתי גונב משם מסטיק כדי לגלות שזה לא טעים (לאחרונה השלמתי עם העובדה שאני לא אוהב מסטיקים, אבל זה כבר סיפור אחר).
עציצים, שהצמחים בחלקם מפלסטיק ובאחרים לא, הגינה, שפעם הייתה מפוצצת פרחים, ועכשיו היא דיי יבשה...
המטבח, שפעם היה מלא בריח של בישולים, שהתנדף כבר מזמן...
ובין כל אלו - כלי חרסינה לבן, אליפטי, עם ציור של פרחים.
את הכלי הזה אולי הכרתי הכי טוב.
מאז שזכרתי את עצמי, תמיד כשבאתי לסבא וסבתא, הייתי מחפש בו סוכריות, בדרך כלל גם מוצא.
עם הגיל, הסוכריות הפכו לסוכריות מנטה אז הפסקתי...
וכשראיתי את הכלי הזה, זה הזכיר לי פתאום כמה למדתי משניהם.
כמה הם השקיעו בי והקריבו בשבילי.
החום הזה שתמיד היה להם, האהבה הזאת...
וזה הזכיר לי.
ורציתי לשמור על הערכים האלה.
אז שמרתי את הכלי הזה אצלי.
"כמזכרת", אמרתי לאבא שלי.
אבל לא יהיה מאושר ממני באדם, אם ב"ה יבוא היום ובו הנכדים שלי יחפשו בכלי הזה סוכריות.
אולי חלק יגידו שיש בזה מעין פגיעה בשמם בגלל שאני משתמש ברכושם כאילו הוא שלי, אבל אני לא מסכים - שהרי זה מחזק עבורי את כל אותם ערכים שהם למדו אותי.
עכשיו זה אצלי בחדר.
והם? אני אמשיך להתגעגע אליהם.
ואני אמשיך להתגאות בהם.
כי זה מגיע להם.
וכמובן, שאני לא אפסיק לצחוק ☺
זה לא פוסט שנכתב עם דמעות בעיניים. זה לא פוסט של אבל.
זה פוסט שסוגר.
פוסט שממשיך.
אולי אפילו נפליג ונאמר, אופטימי.
מי ייתן ויהיה לנו לילה טוב, יש גם עבודה מחר ☺
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
™OpenG