כי זה כל אחד מול עצמו בסופו של דבר.
אתמול בערב ביקרתי בביתו של מר דולב, אדם נכבד ואיש אשכולות, ומצאתי אותו ואת ההיא עם התלתלים והחיוך משחקים את משחק ה'בונוס' האנרגטי והתזזיתי ביותר שראיתי... גם במקרה היחיד שראיתי... אבל בכל מקרה הטלפון מצא את דרכו לפח והעכבר עשה בנג'י מהשולחן
אחורי זה עוד כל מיני אנשים באו [ודניאל ניתקה לי בפרצוף ☺] והיה משעשע ביותר... יצאתי בשלל רחב של ציורים של עליזה ושלי, המתארים אותי ואת לואי
מצאתי את עצמי בביתי בסביבות 3 בלי כוח לכתוב פוסט...
אבל עכשיו גם יש לי על מה לכתוב ☺
חזרתי עכשיו מהמסיבת גיוס של מאי, שקד ועומר.
האמת שהפעם היחידה שהייתי במסיבת גיוס הייתה של מיכאל, והיא הייתה באלפנט בזמנו... אבל מיכאל שכבה מעליי אז מה הוא קשור
זו הייתה מסיבת הגיוס הראשונה בשכבה הזאתי (כי שקד מתגייס ראשון)
והיה אלכוהול
והיו 7859 אנשים
וכשבאתי לשתות את הכוס טקילה השנייה שלי רותם שאלה אותי אם התחרפנתי ומיהרה להוסיף לי ספרייט (ובכך להשמיד ולערוך טבח בגרוני הניחר)...
בסופו של דבר מהשתי בירות~ ששתיתי והשתי כוסות טקילה, קיבלתי סחרחורת קלה שעשתה לי הרגשה טובה ביותר במהלך הערב
ונשארתי ליד אנשים מוכרים
כי כל השאר פשוט הפכו לאיטם לאנשים זרים שאין לי צורך בכל קשר אליהם
בסופו של דבר אחרי ששקד הקיא, מאי נחתה נחיתת אונס על הדשא ורוב האנשים פינו את המקום, נחתתי בעצמי על הדשא [זאת אחרי שהפקרתי את סאדו להליכה בליווי עומר, ודניאל הפקירה אותי להליכה בליווי אוהד]
והסתכלתי לשמיים.
במקום שהשמיים יסתובבו, הסתובבו להן מיני מחשבות בראש שלי
שזהו.
שמפה אני בחסות עצמי.
שמפה מה שאני משיג וצובר, נשאר עליי.
התחושה הזאת, של מתחילים מאפס, שהייתה לי בתחילת החטיבה ובתחילת התיכון.
צצו מחשבות לאן ומתי. תמיד הן צצות במקרים האלה.
אבל הפעם גם הייתה תשובה.
כשזה יהיה הזמן והמקום, זה יהיה אז.
כל כלב בא יומו.
לכל דבר יש את הזמן והמקום שלו.
וגם לי יש אותם. איפשהו. מתישהו.
ואין לי צורך להתחיל להתפלל בעד עצמי לאלוהויות שונות ומשונות, אין לי צורך בעזרה.
כי הכל יבוא יום אחד.
לכולנו.
וכששכבתי שם על הדשא, הבנתי שההרגשה הזו, התקווה הזו היא ההרגשה הכי טובה שאי פעם הייתה לי.
הסחרחורת התפוגגה.
קמתי כאילו ישנתי כמה שעות.
אמרתי את השלומים האחרונים, איחלתי לשקד שהטירונות שלו לא תראה כמו הקיא שלו.
ולא הייתי צריך לראות את הצבע שלו בשביל לאחל את זה...
והרגשתי טוב עם עצמי.
כי עכשיו היחיד שאני צריך לסמוך עליו, זה ההוא שאף פעם לא יכולתי.
כי זה כל אחד מול עצמו בסופו של דבר.
ובכן, הגענו לסופו של דבר.
לסיום הפוסט אסיים בשני ציורים אקראיים שעשיתי בעבודה, לא אלו שהבטחתי למאות האנשים ששאלתי לרעיונות, אלא סתם כאלה.
הציורים שאני חייב לכם:
ליטל (הזאת בלי התלתלים אבל עם החיוך) בהחזרת ספרים
בן במודול G
עידו קופץ ברחוב של הבית של בן, שר I Am A Sexy Boy
שקד, מחרתיים, מתגייס
שקד, בעוד 200 שנה, אחרי שכולם כבר השתחררו, עדיין צעירים, במדים
ביקורת על החברה המודרנית, בלי לחשוב הרבה
כלב, חתול, עץ ודג באקווריום
פיל
ונראה לי שזהו...
שיהיה לכם לילה מבורך ☺
I am realizing, that everybody's lost their simple ways
And now that it's here, I see it all so clearly
!I've come face to face with the enemy, oh the enemy
Godsmack - The Enemy
"נו יש את המקרים האלה, שנשאר לי פין אחד פה, ופין אחד פה, ואני צריכה לתמרן ביניהם..." סאדו, מספרת על "משחקי הבאולינג" שלה...
"זה יכנס לבלוג, נכון??" סאדו, קולטת מה היא אמרה... ☺
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
™OpenG