החזרתי ספרים וויהייי
אבל חסר לי הספר של השירי ביאליק
קיבינימאט!!! ספר בגודל של הפופיק שאין לי, אלוהים יודע לאן דחפתי אותו!!
עכשיו כשאני חושב על זה גם הוא בספק...
עכשיו הגעתי לתובנה שהתגעגעתי לבית ספר. אבל לא כמקום לרכוש השכלה... אני הולך לשרוף שערות בתחת עכשיו 4 שנים כדי לרכוש השכלה... יותר בכיוון של מקום לראות אנשים כל יום...
אולי זו הייתה הסיבה שהגעתי לבית ספר מלכתחילה
זה היה נורא נחמד האמת, קבוצת אנשים מתאספים על במה אחת, את כולם אני מכיר ונהנה מחברתם (אני אחיה באשליה שגם הם נהנים מחברתי, יוווו אני חי ישששש), וכל פעם צץ משהו מעניין חדש שיכול לשמש סיבה נהדרת לדלג ברחובות
בכל מקרה כשהגעתי כמובן המחסן ספרים היה סגור.
הלכתי לספריה.
למה?
כי יש שם ספרניות.
ישבו ליד הדלת 3 פרחות לא מהעולם הזה. כידוע, פרחות הן לא הטיפוס החביב עליי, אבל נחמד לבהות בהן. אבל הבעיה שאלו פרחות בכתה ז' או משהו אז לא היה הרבה במה לבהות...
אז שאלתי ברהיטות מרחיקת שחקים מתי הספריה נפתחת...
"לא יודעות, אבל תגיד, אם יתפסו אותנו מעשנות פה, מה יעשו לנו?"
"מה יעשו, יגידו לכן לא לעשן פה..."
"אתה מעשן?"
"לא."
"מה אתה מחפש בספריה?"
"להחזיר ספרים, סיימתי בית ספר..."
"אה... איזה כתה אתה?"
פה כבר הבנתי שהן במצב דיי קשה, התחפפתי מהספריה הסגורה והחלטתי לחכות להפסקת 10.
מה עשיתי עד אז?
הלכתי לבקר את המלכה זכי!
אחרי כמה דקות שהתחננתי בפניו שיכניס אותי נכנסתי לכתה מעניינת, האינטליגנציה זרחה מכל פינותיה, בעיקר מהטור הרחוק מהדלת
מהטור הזה גם זרח החוש הומור
ישבה שם איזה אחת לא מכיר אותה בכלל
משוגעת על כל הראש אני אומר לכם
פסיכית לגמרי
כן
נפלתי על שיעור שזכי בחר ללמד
והכתה המטומטמת הזאת רק זמזמה במקום לעשות ברדק...
לא רציניים...
בכל מקרה שעממתי את עצמי קצת במטענים חשמליים ושות'
ואז הילדת מזרע הזאתי התחילה לכתוב לי דברים
סיפרתי לה סיפור בו היא מקיפה את כדור הארץ 36 פעמים ואז מגלה שהתיבה על הירח
כמו כן לשאלתה מה עשיתי שם, עניתי בהתחלה שאני מחזיר ספרים, ואז חשפתי את עצמי כאדם רשע השואף להרוס את השוויון החברתי הנוצר ע"י תלבושת אחידה באמצעות חולצה של טריוויום...
בכל מקרה לא היה מעניין משהו
"זכי, אני רואה שיש לך שיטה חדשה!"
"איזה?"
"ללמד..."
בסוף השיעור שאלתי אותו מתי הספרניות פותחות שמה...
"בגילן הן כבר אף פעם לא פותחות... אה אה אה אה אה"
הבנתי שכבר לא יעזור לי הרבה להשאר שם ☺
פגשתי את לודמילה
ואז יצאתי
ופגשתי את שתי הגליתיות
ואת לימור [שנהנתי לומר לה כמה אני שמח להיפטר מה ALL MY SONS המחורבן]
ואת שרה המורה להיסטוריה מכתה ט'
שהיא המורה היחידה שאמרה לי שלום גם אחרי שסיימתי את החטיבה [מורה משוגעת, כדי להמחיש את הדמוקרטיה היא שחקה איתנו כדורגל בכתה או משהו]
לחדר מורים לא העזתי להכנס
לפחות לא נתקלתי באנשים כמו דני או יפה ☺
דני עוד היה זוכר שהוא ביקש מאיתנו לעזור לו עם הקופסאות (וזרקנו זין והברזנו לו "כי הייתה שביתה")
ויפה, פשוט אני לא אוהב להתקרב אליה
בעיקר כי היא מעמידה פנים שהיא מעולם לא פגשה אותי
אבל חוץ מזה גם נורא לא אהבתי ללמוד אצלה
המבין יבין
לודמילה שולטתתתת
נותרתי במצב רוח משועשע בהמשך היום
לא ניצלתי אותו למטרות מיוחדות
בזבוז...
זה קטע כזה, עם לצחוק, זה כמו לנהוג על ידני רק בלי הגבלות מהירות.
אתם תתחילו לאט וככל שתצחקו יותר ככה תרגישו יותר טוב
בסופו של דבר תגיעו לאיזשהו שיא
ופשוט תהנו מזה.
נורא נחמד לצחוק חצאי שעות שלמים ☺
בשביל שתוכלו גם אתם לצחוק
מוקדש באהבה רבה
לאלמונית שבסרט
http://www.youtube.com/watch?v=6pPUDog4fjg
נראה לי שסיימתי
אני מברך על הרבה מורים שלא נתקלתי בהם
אני מברך גם את ההיא עם התלתלים, החיוך והחוש הומור!!! חוש הומור!!! אני אכתוב עוד פעם למי שלא הבין!!! חחוושש ההוומוורר!!!!!!!
כן
משהו מעניין: על פי וויקיפדיה, OPENG היא קהילה התומכת, מסתבר, בתוכנות LABVIEW חופשיות.
עוד OPENG במכטרוניקה, מי חלם?
עוד שבועיים טכניון
אני אכין את הטמפונים
עליזה תגיבי למטה
יום טוב
As they thank the Lord the blind can't see"
"...Like a plague fed to the brain, deadly disease
Avenged Sevenfold - Blinded in Chains
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
™OpenG