The OpenG

לפני כמה ימים שאלתי את עצמי אם אני מאושר.

אפילו ידעתי לענות לעצמי.

השבועות האחרונים נראים לי כמו הזמן הכי טוב בחיים שלי. אף פעם לא הייתי כל כך שלם עם עצמי ועם מי שמסביבי. אף פעם לא הרגשתי כל כך טוב עם עצמי. אף פעם לא הייתי מרוצה ממי שאני כמו שעכשיו.

אני לא יודע למה אני מרגיש כל כך בשמיים. אני מרגיש חופשי, אני מרגיש טוב, אני לא חושב על החסרונות שלי, ומה שכן עולה לראש, אני לא יושב ומתאבל, אלא מנסה לתקן אותו כדי שאני לא ארגיש מועקות אחר כך.

ואני מרוצה מזה.

עכשיו לשאלת המפתח: למה אני מבלבל לכם בביצים עם השיט הזה?

אתמול ב1 בלילה בערך מישהי נכנסה לבלוג [קצת תמהונית, אבל בסדר בסופו של דבר] ושאלה אותי אם אני מאושר.

אז חשבתי אולי נכתוב על זה משהו...

הגישה שלי לחיים לא הייתה מוכרת לה או ברורה לה. כשדיברתי איתה ועשיתי את הקטע הרגיל שלי היא לא קלטה עם מה היא מדברת. זה היה מגניב. זה עשה לי זרמים כאלה בגוף, אותם זרמים שיש לי כשאני שומע שיר ממש ממש טוב ובזמן ובסיטואציה הנכונה.

כמובן שגם לה היו רגעים תמוהים, ככה זה אנשים, אי אפשר להבין אותם ברגע. בעיקר נשים, שלפעמים גם חיים שלמים לא יספיקו.

[לפחות שונית ודניאל קוראות לי שוביניסט עכשיו, במקרה קשה יותר גם תיקי... ☺]

אבל אני הסתדרתי.

אני מסתכל עכשיו אחורה, לכיוון דברים שרציתי לשכוח, דברים שעברו ולא יחזרו, לכיוון היסודי והחטיבה.

אני רואה מולי בנאדם חסר טאקט, בלי שום שכל לחיים. שלא יודע לתקשר עם אנשים נכון.

לעומת עכשיו לפחות...

אבל משהו כן השפיע עליי מהשיחה הזאת.

אותה בחורה שאלה אותי איך קוראים לי. מה שהיה כתוב בבלוג הזה.

שאלתי אותה למה היא לא פשוט קראה.

"למה לבנות לאדם פרופיל מהבלוג, כשאפשר פשוט לשאול אותו?"

יש משהו במלים האלה...

לא שאני שופט אנשים לפי מה שהם כותבים

אני סיימתי להיום

לילה טוב, בריאות, וכולרע

אנשים יקרים אנשים חביבים

אם ברצונכם תמונות מן העסק של יום שישי, אנא פנו אליי ☺

אין לי כוח להעלות הכל, וגם עומר מצנזר אותי...

כדי לסכם את האירוע אני רק אגיד שהדבר שבאמת היה כיף, זה שזה היה מאולתר לגמרי! שום דבר לא היה כתוב בחוברת הוראות! היה שאווה!

טוב טוב שקט

היום היה לנו יום מטריף וסוער בעקבות לוחמים אווווו ברמת הגולן

היה יכול להיות יותר נחמד

אבל היו קטעים חזקים...

כולם עלו על האוטובוס והנהג התחיל לנסוע

פתאום אני שם לב שאין אף מורה על האוטובוס... נו לא נורא הנוף יותר יפה עכשיו...

המאבטח ישב לפני

לפתע הפלאפון שלי צלצל, תראו! זה דולVי!

"היי עופר, מה קורה?"

"בסדר, מהמצב?"

"אחלה, תגיד, איזה מורים אצלך על האוטובוס?"

"אהה... אף אחד, למה?"

"אהה אוקיי קח את יהודית..."

"מה? יהודית?! איזה יהודית? יהודית **** [המנהלת של בית ספר]??"

לפתע נשמע קולה של הגברת ****...

"עופר? אין אצלכם מורים על האוטובוס?"

"לא, אין אף אחד..."

"אז למה הנהג נסע ככה? תן לי לדבר איתו!"

"אה אבל... הוא לא יכול לדבר איתך עכשיו הוא נוהג!"

"אז תן לי מישהו אחר!"

[אומר לנהג]

"נהג? אתה סוג של אמור לחזור לבית ספר..."

[מעביר את הפלאפון לחיילת שהתלוותה אלינו לעסק]

[שיחה קצרה למדי]

המאבטח: "מה קרה?"

"הנהג שכח את המורים בבית ספר..."

המאבטח נקרע... "איזה קטעים... חחחחחחחחחח"

הנהג מסתובב

לפתע...

ספיר: "גילה? איפה גילה?"

אני: "שכחו אותה בבית ספר..."

המאבטח כבר לא יכול יותר! הבנאדם מתפרק!!

זה היה גדול... חחח

בכל מקרה אחר כך סחבו אותנו לכל מיני מקומות... היה יכול להיות נחמד אם היו חושבים על המזג אוויר לפני שיצאנו...

וגם לא היה כזה שווה...

כנראה שאני אצרוב את כל העסק

וגם ערכתי שני סרטים

יצא קורעעע

לילה טוב

זה עתה סיימתי לסדר, כולם כבר הלכו...

הייתה מסיבת הפתעה לעומר, שיצא חמור ☺

אמא שלי הציעה לי את הרעיון וכבר הזרמנו עם השאר.

בכל אופן היום ב22:50~ היינו אצלי על הרחבה, מחכים כפופים שעומר יכנס בשער, אבל מה? עומר יותר גבוה מהשער! הוא רואה מה הולך בפנים!! אבל לא נורא...

ויחסית לגישה שלו של "אני לא רוצה לחגוג יומולדת בו בו בו" הוא היה דיי מרוצה מהסיפור ☺.

וכמובן שאם כבר דפקנו אותו הוא היה צריך לעשות הכי הרבה פרנציפים שהוא יכל...

אז ככה.

ביום שבת שעבר, אמא שלי הציעה לי את הרעיון, שלקח לי זמן להשלים איתו. ללהשלים אני שומר מקום בסוף. יש חלק עמוק לעסק הזה. ביום ראשון עוד עיכלתי אותו, לא עשיתי שום דבר.

יום שני - נוגה מתקשרת אליי. אני מספר לה את הרעיון, היא מספרת לי על ההצעה של עמית [לפנים] לקנות לעומר מתנה מסויימת - שני ספרים בסופו של דבר - ואני נוסע איתו לקריון. מה עומר חושב? "ביי עומר אני הולך לעידו"

עומר היה על המחשב. כשעומר על המחשב אם אני אגיד  לו "עומר, תעזור לי, תקוע לי סכין בגב" הוא יגיד לי "טוב, בסדר תכף". טוב הגזמתי. אבל לא נורא. הפואנטה הועברה.

מצאתי את נוגה בתחנת אוטובוס וכמובן שטרחתי לאחר בכמה דקות כדי שנוכל לפספס את האוטובוס הראשון.

אז אחרי נסיעה מדהימה ומלאת נופים מדהימים לקריון, הלכנו וקנינו את הספרים - הלא הם הקמא סוטרא וספר טנטרה. מה עוד יכול להיות רעיון של לפנים אחי לספר?

עכשיו מה אני שונא בקריון? מתי שלא תלך לשם, אתה תמצא שם מישהו שמכיר אותך. פגשתי את דין, שי ותום שם אבל לא התמהמתי יותר מדי, וגם טל אמרה לי שהיא ראתה אותי שם [ואפילו לא אמרה שלום!!].

בכל אופן חזרנו הבייתה, עם מתנה בידינו.

עכשיו מה שמצחיק הוא שבמהלך הימים הקרובים סיפרתי לעומר איזה שווה זה היה יכול להיות לכתוב ברכה בשם לפנים אחי.

ביום שלישי העברתי את המסר למי שיכלתי, והתהליך הזה נמשך עד יום חמישי. יום חמישי בערב הלכתי לשונית "ללמוד לאזרחות", שונית עשתה פאי שוקולד משהו, ואני עשיתי לה שני לחצנים שאווים לבלוג החדש שתתחדש עליו.

בנוסף התקשרתי ביום חמישי בערב להלנה, בבקשה שתנסה להוציא אותו החוצה מהבית בין 8 ל10. הלנה חשבה בכיוון של סרט, והיום [שישי] בצהריים התקשרה לעומר להזמין אותו. עכשיו מה קורה עם עומר? לעומר לא היה נעים להגיד "אין לי כוח אלייך היום" אז הוא החליט שיהיה עדיף "יש לי אירוע משפחתי הערב."

הקטע הזה כל כך הרג אותי!!!

אחרי שעומר אמר לי שאין לו כוח לצאת היום, הבנתי מה הוא צריך. נשים זה עם קשה. לצאת עם אישה זה מתיש הרבה יותר מלצאת עם חבר טוב. לכן שיסיתי בעומר את זעמו של אור ☺. אור הזמין את עומר אליו ל7. עכשיו מה הקטע? עומר לא ממש מדייק בזמנים. בשעה 8 וחצי עומר יצא מהבית. זמן שהספיק לי ולאבא שלי ללכת להביא עוד כסאות, להוריד את האוכל למטה ולסדר את הרחבה כדי שיהיה בה מקום. בינתיים הגיעו אנשים [ואני מאוד מעריך את זה].

ב10 כולנו היינו נרגשים ומתוחים. התקשרתי לאור ואמרתי לו ששונית ודולב אצלי ושיבואו. עכשיו עומר כבר הספיק להתיישב לאור על המחשב. אז מה הוא אומר לי? "תבואו אתם הנה..."

ב10:40 אבא שלי כמחווה לייאוש אסף את עומר ואור מהבית של אור והחזיר אותם אלינו ומכאן ההמשך כבר ידוע...

לא רוצה לחגוג, הא?! כולרעעע!

מה שכן הפתיע אותי שהוא לא גילה את זה! הסתרנו את זה טוב!! בנזונה!!

עכשיו למה התעקשתי לכתוב את העסק הזה ב5 בבוקר במקום ללכת לישון? המחשבות יושבות בראש, הן הרגע נכנסו לשם!

השבוע האחרון היה בעצם הסוף של גישה מסויימת שבדקתי כלפי אנשים. ניסיתי לראות אם אני יכול לשלוט בתגובות של מי שמסביבי בעזרת בחירת מילים עם השפעה מסויימת. למשל להגיד לערס "בוא מכות" במטרה שהוא יוציא סכין והשוטרים מסביב יתפסו אותו.

רק יותר חכם.

זה לא כאילו שום דבר שאמרתי הוא לא נכון, והכוונה בהחלט לא הייתה לפגוע או לעשות מניפולציות. הכוונה הייתה ללמוד תווי אופי של אנשים מסביב. ואני חושב שהעסק הוכיח ומיצה את עצמו.

עכשיו הקטע הוא שאני לא עובד על פי "נגיד את זה עכשיו ונראה מה יקרה". אני מנסה את העניין לקצת זמן ואז מסיק את המסקנות. ועכשיו אני חושב על גישה חדשה שהייתי רוצה לאמץ. מה הרעיון מאחוריה? לקחת דברים ובעיקר אנשים יותר ברצינות. כי אני חושב שאני יכול ליותר. עם העובדה שאני אוהב לצחוק, [כפי שפורט מזה כבר בסוף יולי] יש גם חלקים שהם יותר מזה.

עלה לי לראש דימוי נורא מצחיק לעולם. העולם הוא בעצם חנות לכפכפים!

יש כפכף ימין, שהוא הכפכף שהייתי רוצה לקום עליו כל בוקר - הדברים שאני אוהב, החברים, הדברים היפים. אבל יש גם כפכף שמאלי. אין קש לבר בלא תבן או משהו כזה... איכס! פסיכומת!

מה זה בעצם להיות שלם עם עצמך? זה למדוד זוג כפכפים שמתאימים עליך בול. כשאתה לא שלם עם עצמך, אחד או שני הכפכפים לא תואמים את הרגל שלך. ומה זה לוותר? להשלים עם משהו? זה בעצם להתפשר על מידה יותר קטנה או יותר גדולה, או להרחיב את הסקוץ'. ומצב בלתי אפשרי? זה מצב שלרגל שלך אין כפכף מתאים. כמו שלי. אין כפכפים מעל מידה 46... זה ממש באסה!

פילוסופיה של מוכר נעליים... יכול להיות נורא נחמד לכתוב את זה על קיר של שירותים...

בכל אופן אני מאוד מודה לכל מי שבא. אני מעריך את זה. והיה ממש ממש כיף!

ראיתי את מריה שוב בפעם הראשונה מזה שנתיים! [יש שתי מריות אגב] וראיתי את ליקה שוב בפעם הראשונה מזה... חודש?

את אמירת השלום המסורתית אני אגיד בנוסח ויקי, לאחר מבחן מפרך באזרחות.

כעת נכתוב העיקר הבריאות

כותרת: העיקר הבריאות.

הגדרה: העיקר הבריאות - כדי לדעת מהו העיקר הבריאות יש לדעת קודם כיצד באים ילדים לעולם.

כעת נכתוב כיצד באים ילדים לעולם.

כותרת: כיצד באים ילדים לעולם.

הגדרה: כיצד באים ילדים לעולם - כדי לדעת כיצד באים ילדים לעולם, יש לדעת קודם מה אמא אומרת בנושא.

כעת נכתוב מה אמא אומרת בנושא.

כותרת: מה אמא אומרת בנושא.

מה אמא אומרת בנושא: אתה ילד מאומץ.

העיקר הבריאות אנשים ☺

אגב תמונות אולי אני אשים רק עם אישור רשמי מלא יודע מה...

עכשיו תראו אותי! חה!!

מטריף! מגניב! משגע! וכמובן שאני אפילו לא שואל אם זה שאווה!

כי זה שאווה!!!

ועכשיו לחדשות היותר מאגניבות

אתמול הייתי בטכניון, נרשמתי לקורס עם תכנית לימודים מפחידה ופרופסור למתמטיקה עטור פרסים...

קודם כל פרופסור למתמטיקה=תואר רביעי, מפרסם מחקרים ועבודות בקביעות. טירוף.

יהיה הכי כיף בעולם!!!

ולחדשות הכי מגניבות:

שעתיים תנ"ך, שעתיים אזרחות

Wax On, Wax Off

☺☺☺

5/11 - !!!IT'S ON[אבל הפעם על אמת]

אני שמח!! יברך ההוא שבשמיים את ישראבלוג! יברך את כולכם!! כןןןן!!!

בזאת אני מוסיף עוד שיר שמוקדש לכולם, שהתמכרתי אליו, עם לקח עמוק

העיקר הבריאות!!! ☺

Rime Of The Ancient Mariner

Hear the rime of the ancient mariner
See his eye as he stops one of three
Mesmerises one of the wedding guests
.Stay here and listen to the nightmares of the sea

And the music plays on, as the bride passes by
.Caught by his spell and the mariner tells his tale

Driven south to the land of the snow and ice
To a place where nobody's been
Through the snow fog flies on the albatross
.Hailed in God's name, hoping good luck it brings

And the ship sails on, back to the North
.Through the fog and ice and the albatross follows on

The mariner kills the bird of good omen
His shipmates cry against what he's done
But when the fog clears, they justify him
.And make themselves a part of the crime

Sailing on and on and north across the sea
.Sailing on and on and north 'til all is calm

The albatross begins with its vengeance
A terrible curse a thirst has begun
His shipmates blame bad luck on the mariner
.About his neck, the dead bird is hung

And the curse goes on and on at sea
.And the thirst goes on and on for them and me

,Day after day, day after day"
we stuck nor breath nor motion
as idle as a painted ship upon a painted ocean
Water, water everywhere and
all the boards did shrink
".Water, water everywhere nor any to drink

There calls the mariner
There comes a ship over the line
?But how can she sail with no wind in her sails and no tide

See...onward she comes
Onward she nears out of the sun
See, she has no crew
...She has no life, wait but there's two

,Death and she Life in Death
They throw their dice for the crew
.She wins the mariner and he belongs to her now

Then...crew one by one
they down dead, two hundred men
.She...she, Life in Death
.She lets him live, her chosen one

,One after one by the star dogged moon"
too quick for groan or sigh
each turned his face with a ghastly pang
and cursed me with his eye
four times fifty living men
(and I heard nor sigh nor groan)
with heavy thump, a lifeless lump,
".they ped down one by one

The curse it lives on in their eyes
The mariner he wished he'd die
Along with the sea creatures
.But they lived on, so did he

And by the light of the moon
He prays for their beauty not doom
With heart he blesses them
.God's creatures all of them too

Then the spell starts to break
The albatross falls from his neck
Sinks down like lead into the sea
.Then down in falls comes the rain

Hear the groans of the long dead seamen
See them stir and they start to rise
Bodies lifted by good spirits
None of them speak and they're lifelesss in their eyes

And revenge is still sought, penance starts again
.Cast into a trance and the nightmare carries on

Now the curse is finally lifted
And the mariner sights his home
spirits go from the long dead bodies
.Form their own light and the mariner's left alone

And then a boat came sailing towards him
It was a joy he could not believe
,The pilot's boat, his son and the hermit
.Penance of life will fall onto him

And the ship it sinks like lead into the sea
.And the hermit shrieves the mariner of his sins

The mariner's bound to tell of his story
To tell this tale wherever he goes
To teach God's word by his own example
.That we must love all things that God made

And the wedding guest's a sad and wiser man
...And the tale goes on and on and on
 

"דניאל שונאת את עופר בחזרה כי עופר זונה מקצועית." - מראה בדיוק מה דניאל רוצה מעופר.

ישראבלוג אתר מחורבן ברמות. לגמרי. איכס.

עשיתי כזה כותרות שאוות לרשימות... והאתר המחורבן לא יכול להעלות אותם כי יש לו שגיאה...

וגם שבוע אני מנסה לעדכן ולא מצליח לי אז אני עושה עריכה בחרטא הזה. ביקשתי מדניאל לרשום פוסט  כדי שאני אערוך אותו אז היא רשמה פניני חכמה יוצאות מן הכלל. ☺

את השבוע האחרון ביליתי ברובו בגירוד ארוך ומתמשך. אפילו נהניתי. הרבה זמן לא ישבתי בחוסר מעש וגירדתי. ☺

סוף סוף נגמר העונש, ואחרי שמכרתי את נשמתי לשטן הוא הביא לי את ה7 משאלות.

אבל כמובן שמדברים פה על השטן אז מחר נדפקתי עם בחן באזרחות ושיעורים בפיזיקה.

וסוף סוף את הפגישה בטכניון שדחו לי לפני סוכות...

אז יהיה לי יום מעניין מחר.

אתמול היה לילה מעורר תהיות, נפגשנו אצלנו ואז הלכנו ברגל לסנוקר הכי רחוק שיכלנו והיה פיכסה... תמיד עומר יבחר את הסנוקר שמכניס רק מעל גיל 18... ולא היה משהו.. והוא גם הצליח להביא לי את החלסטרה...

ואלו היו חוויותי האחרונות.

את השיר הבא אני מקדיש לישראבלוג, האתר המשובח בכל הזמנים: THE TROOPER!!!! [יעני כמו שהם צורחים את זה בהופעות שלהם]

The Trooper

You'll take my life but I'll take yours too
You'll fire your musket but I'll run you through
So when you're waiting for the next attack
You'd better stand there's no turning back.

The Bugle sounds and the charge begins
But on this battlefield no one wins
The smell of acrid smoke and horses breath
As I plunge on into certain death.

The horse he sweats with fear we break to run
The mighty roar of the Russian guns
And as we race towards the human wall
The screams of pain as my comrades fall.

We hurdle bodies that lay on the ground
And the Russians fire another round
We get so near yet so far away
We won't live to fight another day.

We get so close near enough to fight
When a Russian gets me in his sights
He pulls the trigger and I feel the blow
A burst of rounds take my horse below.

And as I lay there gazing at the sky
My body's numb and my throat is dry
And as I lay forgotten and alone
Without a tear I draw my parting groan.

לילה טוב אנשים

בריאות ושות'