טוב אני אחרי 4 וחצי בירות, אני לא מצליח להקליד כמו בנאדם, וכשאני זז ממקום למקום, הראש דיי מסתובב, אני לא חושב שאני שיכור לגמרי כי אני לא אומר שטויות (יחסית), ואני רואה ושומע בסדר (יחסית), ואני יודע מה אני רוצה לכתוב (יחסית).
אתמול (חמישי) היה לי שיעור נהיגה, לפני כל הבירות היום, סוף סוף מנחם (המורה שלי ☺)הוציא אותי מהמגרש של חוף הים, אני עדיין לא בטוח בעצמי בשביל לנהוג מחוץ למגרש, אבל בקטנה. מספר נקודות ציון מאותו שיעור:
הזקן הבלונדיני שהתרוצץ לי סביב האוטו היה ממש מציק, 20 פעם מנחם אמר לי להזהר ממנו... משועמם לחלוטין...
ברגע שאני מתחיל לנהוג, מתקלקלים כ-90% מפנסי האיתות של תושבי חיפה והקריות.
לקח לריקי (שהיה לה שיעור אחריי) הרבה זמן להזיז את הכסא קדימה בגלל הפרש גבהים של... הרבה סנטימטרים.
אני שונא לעצור.
אני מסתבך עם גלישה (יעני להתחיל לנסוע, ללחוץ על הגז כך שהוא יעלה עם מחוג עד 1.5-2.5 ולמצוא את הנקודה בה הדיסקיות של המנוע והגלגלים מתחילות להתחכך).
מנחם אומר שאני נורמלי (יחסית).
בערב היה יומולדת לאור והוא אמר שאם נהניתי נכתוב על זה פוסט. אז נתחכם בסגנון דיי דולבי ונכתוב על זה פוסט.
על זה פוסט.
יופטידו.
נו בכל מקרה באנו לאור באיזה 10 11 מי זוכר בכלל, ונכנסנו עם כל החבילת הפתעה ההיא שלנו עם כל מיני כיבוד וכזה, ואז כולם קפצו קצת ואנשים התקפלו בשעה מכובדת (יחסית)... היה מעניין, יומולדת טו בי ריממברד...
והיום בפעם הראשונה מזה הרבה מאוד זמן היה לי בית ריק. היה לי נורא חבל לבזבז את ההזדמנות ולא לעשות כלום ויצאתי טיפש בסוף...
הגענו בסופו של דבר אני, סאדו, עידו, בן, אור, לואי ואחר כך גם דולב וטלי.
הייתי רוצה להתנצל בפני סאדו דולב וטלי על הטראומה שנגרמה להם מלהכנס לתוך מסיבת נקניקים סוערת... אבל בקטנה... היה משעשע למרות הכל. ראינו סרט עלוב ביותר בשם בית השעווה, ירדנו על הרבה בירות, בן שתה בריזר מקולקל, ויש לי הרבה בקבוקים שדורשים מחזור (6 שקל לקופת התלמידים ☺).
בכל מקרה שתיתי 4 בקבוקים וסיימתי אחד שבן לא סיים כי הוא גרוע, היה הרבה פיצות, עומר עשה לארוחת ערב ספגטי עם רוטב עגבניות וערבב בו פפריקה חריפה ויצא בנזונה (נזכרתי בזה עכשיו ואין לי כוח לעלות למעלה עם העכבר).
ומסתובב לי הראש ברמות...
אבל!! תמיד חייבים להשאר אופטימיים, ולכן שימו לב שימו לב: הצלחתי לנצח משחק פריסל למרות מצבי הנואש. יש לי רצף של 16 נצחונות על המחשב השני ☺.
מילא
יש כמה דברים שהסקתי ואני רואה צורך לשפוך.
אני הבנתי למה אני לא מצליח בדברים.
באיזשהו מקום התרגלתי שדברים הולכים לי בלי להתאמץ. הכל. תמיד. עד עכשיו. זוכר בבהירות מלאה.
תמיד, לימודים לא הפריעו לי (עד אמצע י"א), בכתה ט' מריה הסכימה שננסה מערכת יחסים "מתקדמת" אחרי שתי פגישות. הכושר שלי לא הפריע לי.
בהשוואה למצבי היום, זה נראה כמו גן עדן. חוץ מזה שהחכמתי (יחסית), התבגרתי (יחסית), והשמנתי (בכללי), מצבי אז נראה מפתה מאוד.
וזה בעצם למה אני נכשל. אני רגיל שהכל הולך בקלות, אני רגיל שהכל בא מעצמו. אני רגיל שהכל מוגש לי על מגש של כסף על ידי מלצרית לא לבושה וDD.
כמובן שDD זה הסמל של דרדוויל ואליו הכוונה.
ואולי הגיע הזמן שאני אתחיל להתאמץ. הגיע הזמן שאני אזיז את התחת. הגיע הזמן שאני אעשה משהו עם עצמי.
הגיע הזמן שאני אתחיל להבין שאלו החיים.
הגיע הזמן.
עוד דבר שהסקתי לפני הרבה זמן והייתי רוצה לחלוק, או להציץ בו שוב, למרות שזה לא באמת קיים נכון ומוכח, אבל זה כמו אנרגיה, זה נכון (יחסית ☺).
אני חושב שבין כל שני אנשים שמכירים, יש חיבור מסויים.
איך חיבור כזה נוצר?
מהמילה הראשונה, מה"היי" הראשון, מה"ביי" הראשון, מהנגיעה הראשונה, כל דבר כזה יוצר חיבור בין האנשים הקשורים לאינטרקציות מהסוג הזה.
והחיבור הזה הוא מה שמאפיין את הקשר ביניהם. החיבור הזה מתאפיין ומקבל צורה מכל מילה מאז או מגע האינטרקציה הראשונית הזו. והשניים קובעים את ההמשך של החיבור הזה, אם לחזק אותו או להרפות אותו. יש מקרים שמעדיפים שהוא לא יהיה בכלל.
והחיבורים שצברתי עם הזמן, ובעיקר בשנה וקצת האחרונות - חשוב לי לשמור עליהם. חשוב לי שהם ישארו באיזור. וחשוב לי גם לחזק אותם כמה שאפשר.
ולאנשים שונים יש לי מידת "חיבור" שונה. אנשים שאני קשור אליהם יותר ופחות. במה זה תלוי? בכמה אני מתקשר איתם וכמה אני חושב שהם מתאימים לחיבור כזה.
אפשר להגיד שזה כמו המד Relationships בסימס, רק שאי אפשר אחרי יומיים להתחתן.
וזה לא גרוע.
ואין לי אפשרות לקנות שטויות.
בעצם יש לי.
מה אני חופר על סימס? עבר זמנו כבר...
טוב לקח לי שעה לכתוב את כל זה.... שעה בול עכשיו שאני מסתכל...
מילא
היה כיף היום, בלי קשר לכל השטויות...
העיקר הבריאות (יחסית ☺)
בהזדמנות זו אני רוצה לבקש משונית שתפסיק לקחת כל הערה שלי ברצינות. תודה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
™OpenG
