פוסט זה מדבר על פעם שאיבדתי ארנק.
לאנשים שאיבדו ארנק וצריכים עזרה:
כרטיס אשראי שאבד - להתקשר ל- 035723666 ולבקש לבטל את הכרטיס. עולה 30 שקל להביא חדש.
חוגר שאבד - להודיע ליחידה שלכם [עתודאים למדור עתודה] ולבקש הנחיות מהם. עדיין, יעלו אתכם למשפט (לא נראה לי שמשפט רציני, המשפט ההוא על איבוד דברים ששכחתי איך קוראים לו... עתודאים ככה זה).
כרטיסי סטודנט, קופת חולים, עובדים וכד' - פשוט לבקש חדש.
תעודת זהות - עושים מחדש במשרד הפנים. יש טופס מעצבן של אובדן ועניינים והסיפור עולה 100 שקל. מה לעשות...
רשיון נהיגה - זאת פרוצדורה מתוחכמת: קופצים למשרד הרישוי ואומרים "איבדתי את הרישיון". נותנים לכם רישיון זמני מעצבן כזה, אבלא לשכוח שאסור לנהוג בלי רשיון!!!
כסף, כרטיסיות אוטובוסים, קונדומים וניירת מיותרת אחרת - הלך אז הלך... ☺
נשארתי היום עוד שעתיים בגלל שחשבתי שיש לי עוד הרצאה
אז ישבתי בחוות מחשבים בפישבך
מקום מאוד חביב
קצת הומה
אבל אפשר להתמודד איתו. ☺
בכל מקרה אחרי שהלכתי לבניין פיזיקה וראיתי אולם ריק לפניי הלכתי חזרה לחווה [הפעם במאייר כי היא יותר קרובה, תתעלמו מהשמות] וקלטתי שההרצאה כבר התחילה. וכבר הסתיימה לפני שעתיים.
הלכתי לתפוס 142 למרכזית המפרץ, ולקרוא לזה יום בטכניון [כי היום בבית עוד לא התחיל]
ב14:40 נכנסתי לאוטובוס, מנפנף בחופשי חודשי הכתום והמנצנץ מתוך הארנק
התיישבתי על כסא בקריז על זה שעוד פעם זה היה אוטובוס שאין בו מקום לחיידק. ולרגליים שלי בפרט.
ראבאק האוטובוסים האלה!!! יש אוטובוסים לנכים עם המושב היחיד בצד אחד שיש יותר מקום לעמוד מלשבת שאף פעם לא ראיתי מישהו שבאמת היה צריך אותם עולה עליהם, ויש את האוטובוס מהסוג הזה שזה אותו מבנה אוטובוס רק הרבה פחות מקום!!!
למה יש אוטובוסים לנכים ואין אוטובוסים לאנשים גבוהים?!
בואו נחשוב על זה רגע - גובה ממוצע של בחור בטווח ה18-40 [שזה בערך הטכניון] זה לכאן או לשם 1.7 מטר.
גם אם הייתי 1.6 לא הייתי נכנס בדברים האלה!!!
גרוטאה מזויינת...
ראיתי שאחד האנשים שאני מכיר עולה לאוטובוס, שמתי את התיק על הברכיים ואת הארנק עליו.
נסיעה של 10 דקות, החלפנו חוויות של "כמה נאחס הולך להיות סמסטר הבא" ו"למה לעזאזל לקחת מודרנית", "אה כי זה חובה", וכמובן ש"למה לעזאזל לקחת ביולוגיה סמסטר הבא??! [כן, לקחתי, מה תעשו לי? 3 נקודות ממבחן אמריקאי של הרבההה שאלות נראה לי דיי משתלם, רק לספורט אין לי מקום]"
ירדנו מהאוטובוס, ההוא בריצה בשביל לתפוס את 57. יש קו כזה, מסתבר...
כרגיל 142 פספס את 51 בדקה!! @#$%! הוא תמיד עושה את זה!!!
בכל מקרה חיכיתי את ה10 דקות שהייתי צריך.
סוף סוף הגיע האוטובוס המיוחל!!
הוצאתי בגאווה את ה...
...
את הכיס הריק?!?!
נעלם הארנק!
אין ארנק! אעה!
איפה הארנק?!????
ארנק!!!
איפה הארנק!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
איפה????
איפה הוא?!?!?!
היה בפנים כל החיים שלי בערך!!!!
מה עושים מה עושים מה עושים?!
למה 3 פעמים למה 3 פעמים למה 3 פעמים?!?!
בואו נרוץ לכיוון ההוא ובחזרה אחוזי אמוק!!
בואו לא!!
בואו כן!!!
לא! אסור לי פעילות גופנית מאמצת!!! אהעעהאעה!!!!
רגע מה היה שם בעצם תחשוב רגע
לאאאא בוא נרוץ מסביב לבוטקה של אגד ונפצח בשירת פופופו הסוס זיגיאהו!! [קרדיט לבן ועידו שכפו עליי להעיף את השיר הזה מפה]
רגעעע
היה שם ויזה
היה שם... כרטיס סטודנט, כרטיס צילום, כרטיס קופת חולים, תעודת דח"ש... [אני יודע שאמרו "אל תשימו את התעודת דח"ש בארנק", פשוט לא זרקתי זין...]
רגע... כרטיס עובד בתי זיקוק...
רשיון נהיגה...
בוא נרוץ ל.... שתוק כבר!!!
100 שקל...
חופשי חודשי של החודש...
רגע...
איך אני יוצא מפה עכשיו?
הפיסקה, אם אפשר לקרוא לזה ככה, האחרונה, היא תאור מופשט מאוד של מה שעובר לכם בראש כשתגלו שנעלם לכם הארנק.
כשאתם קולטים שהארנק שלכם נעלם, זה כמו שתדפקו את האוטו בנסיעה הראשונה שלכם [דפקתי], זה כמו שיעשו את הפקטור ההוא שמעלה לכל הנכשלים ל54 אוטומטית [שימו לב - 54=ציון נכשל! לא עוזר בשום דבר לאף אחד אבל מעלה פלאים את ממוצע הקורס...] ואתם בין הנכשלים, ואין מועד ב'.
תיאור שיותר תזדהו איתו - זה כמו ששכחתם לשים קונדום.
ממ... זה אפילו יותר מתאים מההם שמה...
ברגע שנאבד לכם הארנק אתם בעצם נופלים על הברכיים וזועקים לשמיים "למהההה??!!?!"
עכשיו ייקח לכם כמה דקות להתאפס על עצמיכם אחרי כל ה"מה עושים מה עושים"
ברגע שתתאפסו - אלוהים יעזור לכם.
אתם מיד תנסו לחשוב איפה לעזאזל הארנק הזה.
בהתחלה תשקלו את הכיוס
תנסו להזכר במי נתקלתם לאחרונה, תגלו שזה רק ערימת זקנות ברציף של 51
ואז תחשבו שנפל לכם ותסרקו באטרף את הרציף שעמדתם בו 10 דקות, תמצאו המון סיגריות
ואז, לבסוף תהיה לכם הברקה
ותגלו ששמתם אותו על התיק, מפגרים!!!
ושכחתם לקחת אותו!!
יכול להיות שהוא עכשיו בדייט עם התעודת זהות הישנה באילת!!!!!
[אני מדבר בגוף שני בשביל החוויה שבדבר, טוב אני אפסיק כי מפה זה אני ולא אתם]
הרגעתי את עצמי דיי מהר יחסית.
רק 2 דקות אטרף זה לא רע בכלל!
מה מפה?
הלכתי לאחד הנהגים ואמרתי את משפט הקסם הבא:
"שכחתי ארנק על האוטובוס, מה עושים?"
עכשיו הנהגי אוטובוס של אגד, או במרכזית, יש להם דרך ביטוי נורא מקורית.
לנהג הספציפי ההוא היה להצביע בכיוון הכללי.
לאחד אחר היה להנהן עם הראש לאיזה מקום.
לעוד אחד היה לומר לי בדיוק מה לעשות "תלך לשמה... שמהההה"
בסופו של דבר מצאתי את עצמי פנים מול פנים עם הסדרן של המרכזית. לובש את החולצות האלה של אגד, כתפיים כמו שלי בערך, קוקו, ואיזה 1.7 מטר. איך הוא נכנס באוטובוסים תסבירו לי...
אמרתי שוב את משפט הקסם.
עכשיו לו הייתה דרך מעולה להגיב!
"חכה פה שנייה."
רבע שעה חיכיתי לו כי איזה אוטובוס כמעט נכנס באוטובוס אחר. בינתיים ניסיתי לשחזר את האוטובוס שהייתי עליו - סגול, עם ריפודים כתומים אדומים מגעילים כאלה, בלי מקום... כל אוטובוס, קיצר...
ללא הצלחה חזרתי לזה שמה.
לבסוף הוא אמר לי - "המשרד תפוס, אני צריך שהוא יתפנה."
חיכיתי עוד רבע שעה. איזה אחד עדיין דיבר בטלפון בתוך המשרד.
בינתיים ניסיתי להעריך מה הנזק.
"ויזה... מקסימום הלכו 11 אלף שקל... נתקשר לבטל אותו... קופת חולים, נלך לשם נבקש חדש..."
ההוא בתוך המשרד דיבר עם הידיים בצורה מאוד... קיצונית...
"כרטיס סטודנט וכרטיס צילום זה 10 שקל, אני כבר לא אצל קרן קרן, זה כבר לא 400..."
עוד אוטובוס כמעט נכנס באחד אחר. הוריד במצח של הסדרן בלט בצורה מעניינת. סמסטר הבא ביולוגיה 1, יהיה מספיק זמן לחשוב על זה.
"כרטיס עובד בתי זיקוק גם ככה לא הייתי צריך בכלל... חופשי חודשי הלך אז הלך, גם ככה יהיה לי אחד לכל הסמסטר עוד מעט..."
ההוא עזב את המשרד בבעתה. הסדרן עדיין התעסק בקקי של הנהגים של אגד.
"100 שקל, מה לעשות..."
הסדרן לא נראה כאילו הוא עמד להתעסק בקקה שלי בזמן הקרוב.
"רשיון נהיגה גם ככה עוד כמה ימים יגיע, בהתחשב בזה שהיום נגמר לי המלווה..."
ואז הפאק הרציני...
"שיט. החוגר דח"ש."
כן האמת שזו הייתה הצרה הכי רצינית שהייתה בארנק הזה. זו שלא הייתה צריכה להיות שם. ולכו תדעו איפה היא עכשיו.
את הכרטיס אשראי ביטלתי אחרי הכל, ואת השאר זה עניין של ללכת לעשות חדש.
אבל החוגר הזה זה קצת יותר בעייתי.
כי קודם כל - הוא לא אמור להיות בארנק. אז איך לעזאזל איבדתי אותו?!?!? צריך לחשוב על תירוץ.
דבר שני - אם איבדתי את הדבר הזה - צריך להתקשר לעוד חצי עולם - מדור עתודה, משטרה, שות'...
ודבר שלישי - ואולי התרחיש הכי גרוע, וזה שיכול לקרות רק לעתודאי אמיתי - מישהו לקח את החוגר הזה והעביר אותו בשביל כרטיס רכבת.
מה זה יעשה?
זה יהפוך עליי את עולמי, בערך.
ממה שאני יודע - עתודאי שיעביר את הדח"ש ברכבת - זורקים אותו החוצה.
מה שאומר - שנדפקתי. קשות.
הסדרן סוף סוף סיים עם הקקה שלו. ונכנס למשרד ההוא.
וקרה הדבר הכי עתודאי שיכל לקרות!!
"תשמע, התוכנה נתקעת, אני לא יכול לעזור לך..."
כמה עתודאי אפשר להיות?!?!?
שאלתי אותו על סף בכי "מה אני עושה עכשיו??"
"אני לא יכול לעזור לך."
"אפשר להשאיר פרטים ואם תמצאו..?"
"אני אתן לך את המספר שלנו. תתקשר עד 12 בלילה ואם נמצא נשמור בשבילך."
בולשיט שהם יחפשו בכלל, אבל ניסיתי...
מרה שחורה נפלה על ראשי. גרוני ניחר, האדמה נפערה תחת רגליי... טוב אין ארנק.
איך אני חוזר הבייתה?
אין לי גרוש על התחת. החופשי חודשי הלך לדייט עם עם אחמד והתעודת זהות ההיא.
ואז
הגיע
142!!!
קו 142!!!
הידוע לשמצה כמכיל עתודאים!!!
זה לא היה אותו אוטובוס ממקודם
אבל היו עליו עתודאים שאני מכיר!!
ואחד מהם כמו המשיח נתן לי 5 שקל לאוטובוס ☺
חזרתי הבייתה, מברך על הפריווילגיה הזו של לחזור הבייתה.
באיחור של שעה ובלי ארנק, אבל שמעו, בית...
עברתי בקופת חולים לנסות להתחיל כבר לשקם את ארנקי האבוד.
אבל היא הייתה סגורה.
טוב - מחר.
חזרתי הבייתה.
סיפרתי לאמא ולרן.
חיפשתי בגוגל את המספר של מדור עתודה - תא צפון. קראתי את השטויות של "להודיע 48 שעות אחרי שנאבד, ולמשטרה". קיבלתי חררה.
בייאוש ובצער לחצתי את המספרים על המקלדת הלא מנצנצת שלי.
עמדתי ללחוץ על הירוק [במקרה הזה אפור]
ואז הטלפון של הבית צלצל!
אמא שלי ענתה.
"הלו?"
"מהה?!?"
היא הצמידה את הטלפון לאוזן שלי.
קול נשי רוסי מבוגר דיבר אליי. שאל אותי אם אני עופר.
עניתי שכן.
מצאו את הארנק שלי.
כמו שאמרתי - אלוהים יעזור לכם.
לקחו אותו. ושמרו לי אותו אנשים מבורכים.
איפה הדילמה?
שהם גרים בטיזי.
כתובת חסוייה חברס. חצי שעה נסיעה מפה.
בסביבות 8 בערב נסענו אני ואבא שלי לאיזור הכתובת שהיא נתנה לי, חמושים בGPS. אבא נהג כי הרשיון שלי בארנק.
אבל ההיא שלקחה בשבילי את הארנק לא הייתה בבית! הנחתה אותנו ילדה בת 6.
אחרי בערך רבע שעה מצאתי אותה. אח שלה הגדול הכניס אותי אליהם.
נישקתי לו את הרגליים בערך.
לא לגמרי, אבל בערך.
יצאתי עם חיוך רחב על פרצופי כשהארנק בידי, מתנפנף ברוח...
משם נסענו להביא את עומר, אכלנו פלאפל ושטויות
אבל!!
המסר רבותיי
לא שמים את החוגר דח"ש בארנק!!
סתם סתם
המסר רבותיי
יש אנשים זהב בעולם הזה. אפילו שמזניחים אותם.
יש כל כך הרבה מהם.
וצריך לשמור על זה.
ד"ש חם
מהילד עם הארנק ☺☺
נראה לי שזה יספיק לעידו בתור עידכון
מישהו נכנס לבלוג מגוגל כשהוא חיפש "פיזיקה 1מ רפרנס". יש לי אם הוא צריך. ☺ שייצור קשר.
מישהו נכנס לבלוג מחיפוש בישראבלוג כשהוא חיפש "דו מינית". גם את זה אני אשתדל למצוא... ☺
"שלום, אני מעוניין להכיר שותפה פנויה לתרגיל רטוב, ובעלת ידע קודם בנושא. עדיפות לפנויות בשעות לילה מאוחרות. תודה לכל הפונות ☺" סטודנט לספרתיות בפרץ חוש הומור
"שלום לכולם. לאחרונה ארעו מספר מקרים של שימוש לא נאות בפורומים באתר הקורס. אנו מזכירים לכם כי הפורומים באתר הקורס הינם לצרכים לימודיים בלבד. צוות הקורס" המתרגל האחראי ☺☺
אחחח... העתודאים האלה...
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
™OpenG
