The OpenG

עזבתי. מחקתי את הקישורים. עכשיו אני מבודד מהם. והם יצטרכו פוקס רציני כדי לעלות על זה שהמקום עדיין קיים.

חנה (סבתא של אמא) נפטרה אתמול.

העיקר הבריאות

טוב היום הייתה מתכונת באנגלית, היה נטחן "3 תכונות חשובות אצל בני אדם ב140 מילים..." מה זה השיט הזה???

בכל מקרה אחרי שסיימתי הלכתי הבייתה ושונית גם הגיעה אחרי זה, היא החליטה לבדוק מה קורה בבלוג שלה.

מסתבר שעשו לה לינץ' על הפוסט של הניתוח אף.

שונית המבועתת מחקה את הפוסט ובתור תגובה כתבתי פוסט מכוער ובוטה משלי, בוא קיללתי וקילסתי אנשים שאני לא יודע מי ברובם הם. אחרי כמה שעות נרגעתי והפכתי אותו ל... לגיטימי יותר.

היה אוסף של תגובות מכוערות ביותר לפוסט מכוער ביותר בבלוג של שונית. הפוסט נמחק. עכשיו אנחנו סתם מתווכחים כמו אנשים טפשים. אבל יש על מה להתווכח.

ואישית, אני חושב שניתוח אף לא יכול לעשות אנשים יותר יפים. עם כל הכבוד לאף שלי. ושל אחרים. קשה לי להאמין שיש אנשים שרואים את עצמם דרך הצורה של האף שלהם. ואני חושב שאין שום דבר בללכת ולזרוק בוחטה של כסף בשביל לשנות אף. לעומת זאת להתמודד עם זה, זה סיפור אחר. ותחשבו על זה. קשה לי לראות את התופעה כיותר מקטנוניות.

למחוק את הפוסט, כמו בבלוג של שונית, לא ישנה את מה שנאמר בו. אז צריך גם לקחת אחריות לפעמים.

ומי שמחפש אשמים? כולם אשמים. וכולם צריכים לקחת אחריות. על הפוסט, על הלינץ', ועל הלינץ' ללינץ'. אני מתנצל בפני כל מי שפגעתי והעלבתי בפוסט שהיה כאן. ההסבר לפעולות האיבה שלי הוא שקצת הבאתם לי את החלסטרה בפלישה הזאתי שלכם לבלוג של שונית. אם תעשו ניתוח אני לא אעצור אתכם וגם לא התכוונתי. זו דעתי.

כפרס אני מרשה לכל מי שהגיב פה ושם להגיב פה מתי שבא לו. אני נוטה להצחיק לפעמים.

מותר לכם גם ככה.

עכשיו זה פחות "מתגונן" אני מקווה.

המשטרה עוד לא עלתה עליי, אז אני במצב טוב...

עכשיו מי שמעניינים אותו עוד דברים חוץ מהאפים של אנשים אחרים, יש עוד פוסט למטה ☺

לא, באמת, נמאס לי... אני שונא את החגים האלה, מהרגע שהם מתחילים אני מחכה שהם יגמרו.

אבל לא יזיק לי לזכור מה הלך איתם

נו ביום הזכרון היה טקס וזה בבית העם, הלכתי עם טל ולא ראיתי אף אחד מוכר (לעומת זאת היא פגשה 90714), למחרת היה טקס בבית ספר... למזלי אני לא מתחבר ליום הזה, ואני מקווה גם שאני אף פעם לא אוכל.

וכמובן מה עושים ביום הזכרון? מתכננים מה עושים ביום העצמאות.

האמת שזה באמת הציק לי הטמטום של העסק הזה, שעשו את זה יום לפני, כדי שנזכור בזכות מה ולמה אנחנו כאן חוגגים את יום העצמאות בהופעות של להקות מוכרות שמפוזרות ברחבי הצפון ואמני סטנד אפ צולעים שהקריירה שלהם כבר מתחת למושג קריירה, כי אז כל היום שצריך לזכור אנחנו זוכרים רק מה קורה בערב ולאן הולכים, וזה באמת מרגיז. כי באיזשהו מקום זה לא נעים להטריד אנשים שכאמור אמורים להיות אבלים ומתייחדים עם זכרון הנופלים, בשאלות כמו לאן הולכים הערב. ואפילו מצאתי לנכון לקטר על זה. יעני יום השואה במקרה באיזור, מרד גטו ורשה וכו', אבל זה באמת טרטור.

בכל מקרה בסופו של דבר התכוונו לצאת ב8 וחצי אני עומר ושונית ויצאנו ב9 וחצי כי המסיע ואחד הנוסעים היו זקוקים למקלחת, והגענו לקרית אתא בסופו של דבר. בינתיים התקשרה אליי סאדו ו... הזדווגה לי עם השכל, אולי כי לא הבנתי מה לעזאזל היא רצתה ממני אבל לא נורא, הגענו בסופו של דבר לעץ, שונית טיפסה עליו וצפינו בקרן פלס.

טוב קרן פלס זה מהליצניות ב5 שקל שעה שתזמינו לילדים בני השנתיים שלכם, עם האורגנית והשירים המטומטמים, והיציאה הזאת של "לעשות לך ילדים?? אבל אני בחורה ואת בחורה! אז איך אפשר?" והגבתי משפט שנון שרמז לה ללכת לחפש חוש הומור ובסופו של דבר היא עפה משם אחרי שירים כמו שירו שיר שיר שיר גילו גיל גיל גיל נירו ניר ניר ניר עוד יבוא זרעונים ואם אני זוכר נכון עלה לבמה עברי לידר. בגלל האהבה העזה שאני חש כלפיו החלטנו לנסות למצוא את כולם אבל כמובן שכל סלקום תפוסה אז אפשר לתקשר רק בSMSים... ומי שומע בכלל כשמגיע אליו SMS? בכל מקרה איכשהו טל ומיכל מצאו אותנו ומצאנו את ליקה הגרועה הזאתי בדרך, שלום שלום, וכו', ואז מצאנו את כולם שהיו בצד השני בכלל... היו שם העומר השני היותר חתיך (שנראה כאילו הוא לא ישן משהו אבל העמיד פנים שכן), אור (שכרגיל היה שש ושמח), ליטל (שנראתה כאילו הטרידו אותה מינית (לא, סתם, אבל היא לא נראתה במיטבה)), דניאל (שהתרוצצה וקפצה כרגיל), עליזה (ראו דניאל), לואי (שצעק כל הזמן צ'ו צ'ו משינה או משהו), סאדו (שהייתה צריכה משהו לחבוט בו) ודולב (שעליו מה כבר יש להגיד?)...

עכשיו שמו את האהבל הזה ישראל קטורזה... נכון הסטנדאפיסטים ההם מקודם? זה הוא...

בכל מקרה אחרי שהוא זיבל את השכל היה גם הראל סקעת שאין לי מושג מה הוא קשור לחיים, ואחריו היה עוד קטורזה ואז היה משינה שלזה בעצם כולם באו.

אם נהניתי מההופעה? לא. לא ממש. נהניתי יותר מהאנשים. הכי טוב להשאר בבית ביום העצמאות...

בכל מקרה אחרי ארגון יוצא מן הכלל של מי שלא ארגן את האירוע, כמה אלפי אנשים יצאו מהמקום מחפשים מוניות. בקוקה קולה לא היו כאלה בעיות (בלי קשר לזה שהלכנו מוקדם)...

אז בערך חצי שעה הסתכלנו על מוניות אוספות אנשים אקראיים חוץ מאותנו, אספתי מספרים של מוניות שעברו ובסוף גם תפסתי את מוניות קריית אתא. הזמנתי שתי מוניות שלא זכיתי לדעת מה עלה בגורלן. למה? כי באה מונית אחרת עם שני מקומות פנויים. עומר כבר העלה אותי ואת שונית ואת טל ואת עצמו, וירדנו בצריף.

אני מניח שעליזה ודניאל ולואי ודיגי דיגי דיי בקריז על הקטע הזה. אם הם לא אז הם נורא מגניבים, אבל בלי קשר.

עכשיו הייתי יכול להאשים אותו ואת המארגנים של הערב ואת כל ה10947 אנשים שקפצו על מוניות ואותם כי הם לא היו עצמאיים או משהו אבל מה זה ייתן לי? אחרי מקלחת ארוכה מלאת מחשבות הסקתי שאין בזה הרבה טעם. אז מה נותר לי להגיד... אני מתנצל? אני יכול להתאבד, לפגוש את ההוא שבשמיים ולהגיד לו לשנות שמה את הקטע ההוא לסוף שמח אבל אז זה אומר שלא הייתי מתאבד והוא סתם טורח, אבל בכל מקרה, באמת לא הייתי רוצה שזה מה שיקשה לנו את החיים.

זה לא מהאני מתנצלים האלה שאומרים בשביל להתנער מאחריות, יש גם לקח מאחורי הסיפור... ואפילו למדתי אותו

בכל מקרה באותו לילה היה לי חלום רע למדיי שאני לא אפרט הפעם (חוץ מזה שפגשתי בחלום שאחרי זה את לאונרדו ברבוסה), למחרת קמנו ב2 ועשינו על האש עד 6, חרוז ממש... היה טעים אבל, "ואכלתי המון". ראינו שלאגר ומורטל קומבט, אין על הגשש החיוור וזהו...

למחרת [שזה היום] קמתי ב10 כי התקשר אליי איזה הודעה אוטומטית כזאת של איזה בולשיט. אני ממש מתעב את ההודעות האלה. אם באמת זה היה חשוב להם הם היו נותנים למישהו לדבר במקום לחרטט עם איזה קריין שהם הקליטו. בכל מקרה נתקתי והלכתי לשיעור האנגלית האחרון שלי בבית ספר. בעצם זו הייתה הפעם האחרונה שאני אלבש את התלבושת המסריחה שלהם.

עכשיו עם התלבושת הזאת הם עשו קטעים מסריחים. כלומר, בכתה ז' אף אחד לא היה שם... טוב נו, זין, אבל אחרי זה בט' פתאום הכניסו גם לתיכון תלבושת, והחליטו להוריד חלק מהצבעים ולהשאיר רק לבן, תכלת, שחור וכחול כהה, כדי שנוכל לכייף יותר זמן בקניית תלבושות בית ספר מחורבנות. ואז העיפו את מי שלא לבש תלבושת. ואז זה כלל גם את מי שלבש צבעים שהוציאו, כי "זה לא תקני" והעיפו את מי שלבש חולצה קצרה בחורף כי "זה לא תלבושת חורף".  וכמובן שהיה את הקטע המוכר של החולצות בטן. כאילו, נמאס להם מהרעיון של "אנחנו מנסים ליצור שוויון חברתי", יותר בכיוון של "אנחנו מנסים להיות נודניקים". וזה היה הקיטור שלי על התלבושת האחידה.

בכל מקרה באתי ל20 דקות והלכנו אחרי פרידה מרגשת מהמקצוע הכי נתקע בתחת שהיה לי ב10 שנים האחרונות, וזהו.

אחרי הצהריים תומר קרא לי לכדורסל, באתי ושחקתי קצת איתו, עם שקד, ובסופו של דבר גם עם בר וליהי. אני רואה אצל ליהי פוטנציאל לפחות לMVP של הWNBA. או של נבחרת הנשים של בני סכנין. לא משנה עכשיו, היה מצחיק

והטבעתי! בשעה טובה בהחלט

חזרתי לארוחת ערב, שמעתי יציאות גרועות של אבא שלי וזה היה סיכום היום...

בנוסף הייתי רוצה למסור לכל הפריקים שכתבו פוסטים לכבוד הפרק האחרון של השיר שלנו שילכו ויחפשו מי ינענע אותם. אחר כך שימצאו לעצמם חיים ובתוכם שימצאו חוש הומור!!!

וזהו

התנצלות חוזרת למי שמגיע לו

והעיקר הבריאות

טוב כעיקרון אני 0.8 מסטול אבל לא הצלחתי להרדם, אז...

אני בהתלבטות דיי מעצבנת.

הציעו לי להרשם למסלול חדש של עתודה שיש לו תואר בהנדסת תכנה וכל הקורסים לתואר שני במדעי המחשב חוץ מהתיזה, כל זה ב4 שנים, יש לי את כל הפרוטקציות וזה של הפסגות, משכורת שנתית יותר גדולה, אבל אני לא אקום מהשולחן 4 שנים... השוו את זה לתואר כפול של הפיזיקה וחשמל...

מישהו מבין בזה משהו???

תיארתי לי שלא... ☺

אם כבר אופטימיות, בתור בלוג שנחנך כאופטימי לפני כמה זמן (יעני עונד טבעת המציינת זאת) הוספתי רשימה חדשה במקום הלהקות השוות שכנראה אני לעולם לא אעמוד בקצב שלהן. היא לא נועדה להצחיק או להיות שנונה, היא אמורה לתת השראה למי שמחפש דרכים לשפר אווירה במצבים מתוחים ☺

חשבתי קצת והגעתי למסקנה שיש מישהו בשמיים. למה? כי כתבתי שאני אוהב אותו ברשימה בצד, לא יכול להיות שאני אוהב משהו שלא קיים! ☺

עוד מעט נגמר בית ספר ב"ה, אין מאושר ממני באדם. וקצת לפני יש איזה "אודישן" למשחק בטקס סיום, ואני רוצה!! זה יהיה בזבוז לשים אותי מהנהן ומחייך באיזה קליפ!! יש לי פרצוף תחת דאמיט!!! זדיינו!! "אני שחקן!! יש לי קפריזות!!" חזי פיפוש ☺

שמתי לב שמתוך ה35 יחידות בגרות שאמורות להיות לי, כבר סיימתי 23. איזה גבר אני. אבל אלה היו הבגרויות הקלות, מחכים לי חלקים כיפיים של אזרחות תנ"ך ספרות חיבור ו... אנגלית!!! מקצוע מזויין שתקוע בתחת!!! זה כמו היתושים האלה שמזמזמים (לא ממזמזים, יש הבדל) בתוך האוזן כשמנסים להרדם!!

אבל כאמור, נו מילא ☺

יש מלא אנשים שנלחצים על אירועים שעתידים לקרות והם לא יודעים להסתדר איתם ואז הם מוצאים את עצמם במצבים לא נעימים. אני לא חושב שתמיד צריך לחשוב מה יקרה מחר, כי אז נפספס את היום. אבל בלי קשר, גם אם זה אירוע קובע עתיד, אף אחד לא ימות אם הוא לא יצליח במשהו...

מתכונת במתמטיקה למשל... ☺☺

תראו אותי! מתכונת ראשונה ציון שואף ל20, מתכונת מועד ב' 100!! ראיתם מה זה?! ☺

יש לי רעיון חדש לשדרוג לארכיון של הבלוג הזה, לעשות אינדקס לכל חודש בפוסט האחרון, ולשים קישורים לכל הפוסטים. ככה אני לא אצטרך להתחיל לדפדף במיליוני עמודים... ☺

אני וסאדיזם זקוקים לכל הארצות שקיימות ומתחילות בד'. שיהיה איך להעביר את הדרך הבייתה. ☺

קצת כדורסל - יש כל מיני ליצנים שטוענים שמיאמי תיקח אליפות שנייה.

שתבינו - מיאמי היא קבוצה שיש בה בנאדם אחד (דווין ווייד) שעדיין בשיאו, כל השאר בני 1904328 שהשתפשפו יותר מדי... נורא משעשע אותי אבל לחשוב איזה ברייקדאנס שאקיל יעשה אם הם יזכו שוב, באול סטאר הוא הרג אותי... ☺

http://www.youtube.com/watch?v=P9LmHXXWiJs

כן זה שאקיל באול סטאר... ☺

משעמם לי, שמתם לב? ☺

אללה סיימתי עוד פעם

מעניין כמה נטחן הפוסט הזה היה... נו מילא ☺

סיימתי את כל הפסקאות עם סמיילי אז הכל בסדר... ☺

העיקר הבריאות

...

...

☺

סתם חפירה, לא הרבה משמעות, לא יותר מדי כאבי ראש... יום טוב.

יצא לי לראות כמה סרטים בזמן האחרון, אני אדבר עליהם קצת

300 - נו, עוד סרט מלחמה, אבל אחד היפים שבהם. מספר על יוון העתיקה, ספרטה פרס ושות'. הפורנוגרפיה שלהם לא מצאה חן בעיניי, הם חשבו שפטמות חדות יספיקו לקהל הצופים, אבל הבחורות עצמן שטוחות לחלוטין. בהחלט כשלון חורץ להפקה הזאת.

הנסיכה הקסומה - גם זה היה צריך לבוא מתישהו. עכשיו כבר אין מנוס מדברים שכאלו (אבל אם זה מה שנדרש, זה בהחלט משתלם), אז אם כבר אז כבר. כעיקרון יחסית לזמנו הוא ערוך לא רע, יש יציאות הומוריסטיות משעשעות, אבל בעיה קטנה שלא מצאתי לה מילים קודם - הוא נורא קיטשי... תמים כזה... קשה להתחבר... אבל היו סצנות שיצאו לא רעות. היה סביר ☺

יצאת גבר - קונספט מאוס לחלוטין, גבר ואישה בתיכון שמתחלפים בגוף, ונקלעים לסיטואציות לא נעימות... כבר היינו בסרט הזה דאמיט!!! חתיכה בהפתעה, לא שמעתם??? בכל מקרה הפורנו הפעם היה בסדר, הגזימו לבחור בקשר לזקפת בוקר (טוב שלא שמו לו שם את כל האמפייר סטייט) אבל אני לא אתחיל להרצות, הסרט היה דיי מטומטם.

שמתי לב שעל מרגרינה של מזולה כתוב "מסייעת לשמור על בריאות הלב*"

מה ה-*?

מאחורי הקופסא: "לא נבדק ע"י משרד הבריאות."

למען האופטימיות: עדיף ככה.

מסתבר שהפסיכופתים בארה"ב לא נגמרים, איזה אחד חמוש נכנס לאוניברסיטה וירה בכתה שלמה...

עם כל הצער שבדבר, אחת התגובות בYNET משכה את עיניי.

"הוא בטח נגד השביתה..."

רציתי להעביר ביקורת קלה על מחר.

12 בלילה, מחליטים סוף סוף להודיע אם שובתים או לא.

"המורים יוכלו לשבות אך אסור להם לשבש את כל הפעילויות לקראת בחינות הבגרות." ynet.

אני אמרתי קיבינימאט, מה נדפק לכם בשכל??? שיעורים זה לקראת בגרות!!!!! מה נראה לכם, שיש שיעורים בשביל הכיף?! שאנחנו באים לבית ספר ללמוד מחזות של ארתור מילר להנאתינו?!? נדפק לכם המוח?? תגידו כבר אם יש שביתה או אין שביתה!!!

בכל מקרה ביליתי את השעה וחצי האחרונה בחרישה על זכויות אדם ואזרח ועיקרון הכרעת הרוב. מה למדתי? שהכרעה של רוב האוכלוסייה היא הקובעת החלטות במדינה. זה אומר שלפחות 3.5 מיליון אזרחים צריכים לחרבן באותו זמן.

היו לי כמה חלומות שקשה לי לצאת מהם

אחד מהם היה שמצאתי את עצמי עומד עם עומר במה שנראה כמו מוזיאון חיל האוויר בבאר שבע, צפינו במטוס ובאוטובוס, שניהם על מסלול המראה, אמרתי משהו בסגנון של "למה ערבים לא יודעים לפתור משוואות ליניאריות", ואז המטוס המריא, היה שוס. אז גם האוטובוס ניסה להמריא. הוא עלה קצת, ונפל הפוך.

הפירוש שלי? אל תנסו להיות מה שאתם לא.

כעיקרון חלמתי את זה לפני הרבה זמן אבל לא יזיק לחלוק את ניסיוני העשיר עם כולם ☺

באחד אחר חלמתי שסבתא שלי חוזרת לגיל שנתיים ואני נאלץ לטפל בה. מטורף לחלוטין. התעוררתי בבעתה. המסקנה שלי הייתה שכשאנשים מזדקנים, צריך לדאוג להם באותה מידה כמו בני שנתיים.

למרות זאת, יש דרכים להגיד את זה!! לא ככה!!

את החלום שפה חלמתי בלילה של אתמול (ונזכרתי בעוד כמה פרטים מאז)

הלכתי במה שנראה כמו קניון (הכוונה לקניון גיאוגרפי, לא קניון של קניות) מסויים. משום מה לואי היה שם, לא זוכר כבר מה הוא היה קשור. הוא נעלם אחר כך.

ואז פגשתי מישהו שלא ראיתי כבר הרבה זמן.

פגשתי אותי. לפני היציאה לפולין, לפני הכל. אמצע י"א. קבסה רצינית על הראש, המעיל הישן... וכובע מצחייה. כובע מצחייה? אבל אני שונא אותם! ולפתע מסתבר שגם אני לבשתי אחד.

הרגשתי חצי ער בחלום הזה, כמעט חשבתי, אפילו ידעתי מה אני אומר. זה הלך ככה בערך...

אני בהווה: "טוב, שמע, זה גם ככה חלום, אז בוא נחליף כובעים?"

אני בעבר: "לא, תודה (בטון שלי ☺)"

בכל מקרה גנבתי לו את הכובע והשארתי לו את שלי וברחתי. איבדתי אותו איכשהו, והתעוררתי.

ופה נתקעתי.

הפירוש הכי הגיוני שהגעתי אליו, הוא שאני והוא שרויים במחלוקת. הוא עושה משהו שאני לא, ולמרות זאת אני חושב שהכובע שלו מגיע לי. אני לוקח בכוח.

הדבר הנכון שאני צריך לעשות הוא להשלים איתו כמו בן אדם, ולא לגנוב לו את הכובע. צריך להרוויח אותו. במקום שלכל אחד יהיה כובע אחד, למה שלא יהיו לשנינו יחד שני כובעים?

עכשיו מה שהנחתי זה שאני מהעבר עוד לא עברתי שינוי מסויים שאני כבר כן עברתי בהווה. האפשרות הראשונה הייתה המסע לפולין, אבל לא הצלחתי לחשוב על משהו שהמסע שינה בי לרעה.

חשבתי על זה במקלחת, והגעתי למסקנה שהייתי אכפתי יותר.

אני לא יודע כמה אכפתי אני עכשיו אבל בסופו של דבר בזמנו פחדתי להגיד שטויות לא נחוצות. פחדתי שזה יפגע בי ובמי שמסביבי יותר מעכשיו. צברתי בטחון מאז. עדיין יש מצבים שאני מפחד לומר או לעשות משהו, כי זה יכול לדפוק מערכות יחסים שלמות, אבל הרבה פחות. ואולי זה מה שאני צריך, ללמוד מחדש לשקול מילים, לחשוב קצת יותר על מי שמסביב...

אבל עכשיו שאני חושב על זה זה ניגוד מוחלט לחלום הראשון, שבו הבנתי שאני לא אמור להיות מה שאני לא. אבל זה שונה - זה לא משהו שאני לא. זה משהו שהייתי, ו... שכחתי. הוא ברח לי אז תפסתי אותו וגנבתי לו את הכובע. עכשיו אני צריך לפייס אותו כדי להיות שלם.

ואני אעבוד על זה.

עד אז

תודה שסבלתם את הקפריזות שלי,

והעיקר הבריאות ♫