The OpenG

עוד שעה האיקס שסימנתי על ה30 ביוני בטבלת היאוש שלי לחודשיים האחרונים יהיה ראוי לשמו, ובזאת הסתיים יוני.

פאק! החודשיים האלה עברו כמו טיל!!!

ומצד שני, אני יושב ומסתכל על התאריכים, המתכונות, ונזכר במה שהיה... פאק!! כל זה בחודשיים שלא הרגשתי שעברו!!

והכותרו של 5/2007 ו6/2007 עוד מעט ילכו להן, ומי הרגיש שהן שם בכלל?

כותרות אינפורמטיביות, לקוח מהשלושה שיעורים שציפי הגיעה בכתה ט'... ☺

החודשיים האלה חלפו בהרגשה של רק לשרוד אותם... בלי באמת לנסות לחיות אותם

אבל גם כשלא ניסיתי, מרגיש לי כאילו עברתי בהם המון!!

אני לא אתחיל למנות

אבל לעומת זאת, את הטבלת יאוש טרחתי לקשט מסביב, בתחשב בזה שביליתי איתה חודשיים

ההערות שבצד

יהי שוס

[חץ מצביע על האות המחוקה ליד הש' של שבת בזה של הימים] לא ז'!!

מה לעשות אני לא וורד...

עופר לפני - ☺ עופר אחרי - ☺ יהההה

עשיתי עם סרגל!!!

משחק הסולמות והחבלים... רק בלי הסולמות והחבלים

הישגים בדרך:

איבוד שפיות! זה עוד מלפני

בונוס בפיזיקה על אמירת משפט במקום - "שלא יטעו בחור"

גילוי משמעותם של כאבי בטן

לאבא היו 3 יציאות באותו יום

אייתתי את המילה באסה ב3 שפות באותה שיחה

גרמתי למנחם לצחוק!!!

נראה לי שעל רוב ההישגים הללו יש פוסטים

אתמול הלכנו לבאולינג.

הרגשתי משוחרר פתאום... שום דבר לא ישב לי על הלב

אחרי שבוע שלם של טרטורים ומריחות, באמת הרגשתי חופשי ומאושר...

כבר המון זמן לא הרגשתי ככה. לא לגמרי, בכל אופן.

אז כשאין לי צרות משל עצמי, מן הראוי שאני אתעסק בצרות של אחרים ☺

בכל מקרה מסתבר שאני לא גרוע כמו שחשבתי, אחרי זה נשארנו עד איזה 4 בבוקר בככר שמה וצפינו בעליזה רוקדת ☺

ואז דניאל ולואי לקחו בקבוקים ריקים ועשו אחד לשני קזבובו ודפקו אחד לשני על הראש

אבל בסוף ללואי נמאס אז דניאל החליטה לדפוק לי על הראש פעם אחת.

ואז עף לה הבקבוק מהראש של מישהו אחר ופגע בי עוד פעם

ואז היא דפקה לי ישר באף ☺

אז הצקתי לה קצת

וליוויתי אותם הבייתה

והלכתי

אז קמתי היום בבוקר לצלילי "מי ניתק את הראוטר?!!?!"

מרחתי את היום

וביקרתי אצל עידו לאות הזדהות

WWE זה משחק גרועעע ☺☺

ולסיום יש לציין שאנשים שנכנסים בלי להגיב ולפחות לספר שהם נכנסים זה איכסה (הקישור זה ליצירת אמנות מלפני כמה חודשים בה קילסתי את הנבלות שנכנסים ולא משאירים סימן חיים... לבן מותר לגנוב את זה ולשים גם אצלו, כי שמתי לב שגם אליו נכנסים כולרות שלא מגיבים (כעיקרון גם לפה אבל כבר לא אכפת לי מעוברים ושבים) בתנאי שהוא יכתוב שמה שזה שלי ☺☺)

אבל אני לא באמת שם זין יותר... זה סתם בשביל הקטע

נראה לי אני צריך לקום ב6 בבוקר מחר אז סיימתי להחודש, עם שיא בלוגי של 25 פוסטים (שזה יותר ממה שאור כתב בכל הבלוג שלו) ב9 עמודים, עתיד מזהיר כחולה נפש, ואי חשק ללכת לישון.

ליל"ט ילדיי

מזל טוב לעידונגגגג!!!

עכשיו כל המפגרים יתחילו עם יציאות של הההה אתה חוקי ההההה אבל אני רק אגיד לך להנות מהחיים, והעיקר הבריאות ☺☺

ותמשיך לקרוא לי עופנג, ליובל יובאול, ולבן מה מה מה (אלא אם הוא יגיד אחרת ☺)...

תמשיך להצחיק עוד 198628.6666666 שנים (בקירוב טוב)!!

והעובדה שלא אמרתי לך מזל טוב היא באשמתי בלבד, אבל תרשום לי על התווית ☺

אני מתכוון לעשות פה רשימה של היציאות שטחנת לאורך השנה (למיטב זכרוני) ☺

אז נתחיל מ1 2 3 תשומת לב

ואא"א

ומוץ מוץ מוץ

והכי מכוער בעולם

וWhos your bitch

וYou? Detective U?

וThey Raised Me To Be... Evil... טו דו דום!! טו דו דום!!!

ומה מה מהההה

ואה אה אה אה

וווואוו שולחנאו

וריקוד היובל יתגדל ויתקדש

ושלום לעופנננגגגג

וכבר איבדתי את הספירה חוץ מזה... אבל הכוונה ברורה נכון?

מזל טוב מותק

וביצים מניכרום ☺

אחרי הקדשה אישית שכזו, אני אספר על מה שעבר עליי לכבוד סוף שבוע ארוך של טרטורים...

יום חמישי, עבודה, כרגיל... מסתבר שאני עובד עם אחות של אור (מעיין ☺)

אבל היום זה היום!!! הייתי בזיו.. מיונים לעתודה!!! מ8 בבוקר עד 2 וחצי בצהריים, ונפלתי חלל על המיטה... לא זכרתי מי אני ומה שמי...

אני מניח שעדיף שאני לא אספר מה היה שם בדיוק, לטובת החוק והצנזורה הצבאית (אבל מי שיפנה אליי אישית יוכל לקבל תמונה בהירה יותר של המצב) (מי שלא יודע, בהירות תמונות מגדילים ב"מאפיינים-> בהירות" איפשהו...)

אבל הרגשתי כמו במוסד לחולי נפש.

והשאלון ההוא!!! וואאאאייי....

אבל יצא שאני מאוד בעניין של תפקיד מחקרי וביצועי, באמצע אמנותי וחברתי, ובסוף מנהלי ועסקי... שמבחינתי זה פנטסטי...

פגשתי שם איזה אחד שהוציא 752 בפסיכומת, והוא הולך למשפטים... הבזבוז כואב

הינו 10 רוסים מרחיבי פיזיקה, המצאנו תא פוטו אלקטרי באחד הדברים ההזויים שהתבקשנו לעשות...

והפסיכולוג טען שאני שפוי.

לא טרחתי להעמיד אותו על טעותו. כנראה לטובה ☺

והולכים לאנשהו, אולי גם יבוא מישהו לשם שינוי...

ויהיה טוב

ומזל טוב לעידונננגגגג ☺

לכבוד מאורע זה אני ארביץ פה עוד ציטוט מאחד השירים הטובים ביותר עלי אדמות:

"היום יומולדת, היום יומולדת, היום יומולדת לעידונג.

היום יומולדת, היום יומולדת, היום יומולדת לעידונג.

חג לו שמח, וזר לו פורח, היום יומולדת לעידונג.

חג לו שמח, וזר לו פורח, היום יומולדת לעידונג."

שלום לעידוננגגגג!!!

טוב היה ככה

חזרתי מהעבודה היום

ב6 וחצי אחרי הצהריים אבא ביקש ממני לעזור לו לסחוב קצת בדירה

חזרתי לפני שעה, מזיע כמו שור וסחוט כמו קטשופ

הייתי בדירה של סבא אברם ז"ל וסבתא חנה ז"ל, שאבא ואחים שלו הצליחו למכור לפני כמה זמן.

לפני שבוע או יותר אבא גרר איתי מקרר על עגלה ברחבי הקריה, לפני שבוע אולי סחבנו מדיח במעלה המדרגות, ולפני כמה ימים אבא הביא לפה בוחטה של דברים משם.

סבא אברם נפטר ביום כיפור האחרון, סבתא חנה נפטרה בשבועות לפני 3 שנים, מסרטן.

ולהכנס לבית שלהם, שכל מה שהם צברו היה מחוץ למזנונים והארונות... אין לי מילים לתאר את זה.

וראיתי שם חפצים, שאת רובם הכרתי.

הצנצנת דבש מראש השנה, החנוכיה, הצלחת של פסח...

כל הרהיטים שסבא בנה, ואבא שלי חזר על הסיפור ההוא שבא רפד בשביל אחת הספות, ואמר ש"את הריפוד יצטרכו להחליף עוד עשרות פעמים, אבל העץ יחזיק אולי מאות שנים"...

מאות, אם לא אלפי צלחות, כוסות, קערות, סכו"ם וכלים חסרי שם... כולם היו בארונות... וגם הארונות היו מוכרים - ההוא של הסירים, ההוא שתמיד סבתא הייתה שמה בו ממתקים ותמיד הייתי גונב משם מסטיק כדי לגלות שזה לא טעים (לאחרונה השלמתי עם העובדה שאני לא אוהב מסטיקים, אבל זה כבר סיפור אחר).

עציצים, שהצמחים בחלקם מפלסטיק ובאחרים לא, הגינה, שפעם הייתה מפוצצת פרחים, ועכשיו היא דיי יבשה...

המטבח, שפעם היה מלא בריח של בישולים, שהתנדף כבר מזמן...

ובין כל אלו - כלי חרסינה לבן, אליפטי, עם ציור של פרחים.

את הכלי הזה אולי הכרתי הכי טוב.

מאז שזכרתי את עצמי, תמיד כשבאתי לסבא וסבתא, הייתי מחפש בו סוכריות, בדרך כלל גם מוצא.

עם הגיל, הסוכריות הפכו לסוכריות מנטה אז הפסקתי...

וכשראיתי את הכלי הזה, זה הזכיר לי פתאום כמה למדתי משניהם.

כמה הם השקיעו בי והקריבו בשבילי.

החום הזה שתמיד היה להם, האהבה הזאת...

וזה הזכיר לי.

ורציתי לשמור על הערכים האלה.

אז שמרתי את הכלי הזה אצלי.

"כמזכרת", אמרתי לאבא שלי.

אבל לא יהיה מאושר ממני באדם, אם ב"ה יבוא היום ובו הנכדים שלי יחפשו בכלי הזה סוכריות.

אולי חלק יגידו שיש בזה מעין פגיעה בשמם בגלל שאני משתמש ברכושם כאילו הוא שלי, אבל אני לא מסכים - שהרי זה מחזק עבורי את כל אותם ערכים שהם למדו אותי.

עכשיו זה אצלי בחדר.

והם? אני אמשיך להתגעגע אליהם.

ואני אמשיך להתגאות בהם.

כי זה מגיע להם.

וכמובן, שאני לא אפסיק לצחוק ☺

זה לא פוסט שנכתב עם דמעות בעיניים. זה לא פוסט של אבל.

זה פוסט שסוגר.

פוסט שממשיך.

אולי אפילו נפליג ונאמר, אופטימי.

מי ייתן ויהיה לנו לילה טוב, יש גם עבודה מחר ☺

טוב קמתי היום לעבודה

מסתבר שכ10 אנשים מתוך ה200 שהקלדתי (באקסל!!! כמה קל זה היה יכול להיות אם זה היה אקסס!! אקסל מוציא לי את המיץ!!!) באו היום במקום בעוד שבועיים... אבל הכל לטובה ☺

בכל מקרה אחד המדריכים היה מסטול תחת והוא כל הזמן ניג'ס שיביאו לו את האוכל ☺

אחרי זה הלכתי לבגרות בספרות.

הבוחנות היום היו משועממות טיכו!!!

כלומר אתם בטח תחשבו, הן בסך הכל רצו את טובת התלמידים, אבל לא!!!

קודם כל הן נכנסו להן בצורת "שלוום!!! בוקר טוווב!!! אני שושה הליצנית!!! באתי לעשות שמייח!!! איזה חמודים כבר התיישבתם לפי הסדר!!! אז, מי רוצה שאני אמשוך לו בפטמה ראשון?!?!"

ואז 5 דקות אחרי התחלת הבחינה הן עוד לא ראו את הסוף מתקרב, אז הן כבר הגיעו לשלב של לתת שתייה... ולרוע מזלן, לא רבים רצו שתייה!! הן מתחילות להשתגע!! אז מגיע החלק של השעון, שהן מציירות שעון על הלוח וכותבות השעה היא:

הן אמרו בהתחלה שהן ישנו שעה כל חצי שעה.

שעה אחרי תחילת הבחינה זה הפך לכל רבע שעה.

בינתיים הבוחנות מסתובבות סביב עצמן, מלוות אנשים לשירותים, מציצות מהחלון, עושות פסססטים מהחלון, מחליפות את הסמיילים על הלוח כדי שהם יהיו יפים, מציירות עוד אחד...

ואני בעיצומה של בגרות חושב לעצמי פאק, דפוקות חבל על הזמן!!! פסיכיות על כל הראש!!!

הבגרות הייתה מטרידה ביותר.

עכשיו היה את הקטע של השיר שלא נלמד, שצריך לנתח. דיברו על טווס, שהוא יפה אבל עצוב, ואיכשהו כל השכבה החליטה שזה ביטוי לחברה הישראלית!!!! פאק!!! איך?! למההה?!?!?!

כאילו, בסדר, זה מה שעושים כשמנתחים שטויות, אבל לא צריך להמציא, שאלו לפי דעתכם אל תזיינו את השכל... בכל מקרה בדקתי הצעה לפתרון לבגרות ולא אמרו שום דבר שמזכיר את זה...

אז נראה לי שיהיה לי את ה70 שאני רוצה ולא צריך, ואני אהיה מרוצה.

יספיק לי, ונמאס לי כבר.

עוד בגרות אחת וסיימתי בית ספר ☺

לפחות זו לא בגרות חופרת, פיזיקה...

ואז יש מבחן אמי"ר

וניקוי אבן

ובזה אני מסיים את חיי כתלמיד בית ספר... ויפה שעה אחת קודם

בכל מקרה אחרי הבגרות חזרתי לעבודה כדי שיזיינו לי את השכל עוד קצת.

היה קורעע!!! המאפיה של הרואת חשבון ההיא שאני תקוע אצלה במשרד התנחלה אצלי עוד פעם...

הרואת חשבון (נמאס לי לקרוא לה ככה אז אני פשוט אקצר את זה ל"המתקשה"): "אני לא צמה ב9 באב, אני שומרת על שאר המנהגים, החרדים צמים..."

אני: "אה, יופי, אז זה 'שהחרדים יצומו, אני אוכלת!!'"

מאפיונרית: "דוגרי, את יודעת איזה משפט מטומטם אמרת עכשיו?!"

יחד איתי עובדים עוד 3 מדריכים שעולים עם הילדים לאוטובוסים וזה, מדריך ושתי מדריכות... הבוס שלי החליט שאני והוא צוות.. אנחנו השמוקים שיושבים במזגן בזמן שהם מתרוצצים בשמש ☺

לפחות אני במזגן, גם הוא יתרוצץ פה ושם...

משהו The Brain, The Brawn & the Jugs.... ☺

בקיצור השתעשעתי

הודעה פומבית שאושרתי לפרסם - לדניאל יש חזיה של זינה הנסיכה הלוחמת, ומתוך חשש שאני אתפוס לה בפטמה, היא לבשה אותה.

למי שלא מבין את הקטע, שיבדוק את הפוסט הקודם ☺

נמאס לי מהפוסטים הפילוסופיים המציקים ההם, אולי אני אעשה עוד כמה אחר כך, אם יבואו לי שטויות לראש...

"****!!! יא כונפההה!!!! לכי הבייתה כבר!!! אין, עופר, פה זה מחלקה של מפגרים..." "המתקשה"

♥ אני אוהב את דניאל ♥

לא כי משעמם לה

כי משעמם לי ☺

הערב יהיה פוסט