The OpenG

יצאתי עכשיו מבדיקת דם... לא היה כיף, סוג של דחפו לי את המחט כמה שיותר עמוק... יש גם סימן אבל מה ציפיתי?

ואחר כך אפילו ביקשו ממני בדיקת שתן.... היה איכסה...

בכל אופן כשחיכיתי בתור ראיתי את טל (העובדה שאני יודע על מי מדובר, שנית, פותרת את כל הקשיים) ודיברנו קצת. האמת שכעיקרון לא היה לי קשר איתה מלפני זה, אז היה נחמד. להכיר עוד בן אדם. אף פעם לא מזיק.

אתמול עומר שם לב פתאום שכל השכבה שלו מתגייסת עוד מעט (NO SHIT!) אז הוא אמר לי "עופר, בוא נארגן התכנסות או משהו!" אז עשיתי לו קטע מסריח שהוא עשה לי פעם והוא ארגן הכל. הוא ידע שאני צם לפני בדיקת דם אז הוא הביא המון אוכל בעעעע.... טוב נו אולי זה הגיע לי קצת...

היה נחמד, ראיתי אנשים נחמדים, צחקתי פה ושם... אני בטוח שתסלחו לי על זה שאני פעם בחיים לא מפרט...

יש גם ציוני בגרות סוף סוף והם אכזבו קצת... אבל לא נורא

טוב עכשיו כשסיימתי לספר את קורותיי הגעתי לעוד פוסט (חחח כמעט כתבתי פוט זה מצחיק!) עם חלק אמנותי (תחשבו על פוט ☺)

הגעתי להחלטה בשביל עצמי.

החלטתי שאני מפסיק לתרום את השמחה שלי. בדרך כלל אני אוהב לראות אנשים שמחים. אבל עכשיו אני מרגיש כאילו לי כבר נגמרה השמחה. אז עכשיו אני הולך לצחוק. והרבה יותר מהרגיל. הרבה הרבה יותר. לטוב או לרע.

לא יודע למה הגעתי להחלטה הזאת. אולי אני מדופרס מהלחץ, אולי מזה שנדפק לי החופש, ואולי כי משהו שניסיתי לעשות כבר חודשיים לא מצליח לי עדיין.

בכל מקרה זה הגזר דין.

אני עפתי לנקות כפכפים.

יום טוב. כבר הייתי בקופת חולים (במרבך!) אז הבריאות כולה שלי ☺

הפסיכומטרי עושה לי רע על הכיס מרה, למדתי יותר מדי מילים בשבוע אחד... [פרצוף מקיא בעעע]

בכל מקרה מאז הפעם האחרונה שכתבתי כבר הצלחתי לשגע את המדריך (כי הוא החליט שאסור לי לעשות תרגיל במשפט אחד אלא צריך 78 משפטים וגם לזכור בעל פה איזה שיט) והוא החזיק את הראש בתנוחה של "אוי, שיט, עוד פעם נתקעתי עם ילד מפגר"...

בכל מקרה זה לא הקטע

שלשום (שישי) הייתה יומולדת לסבא, לנישואים של סבא וסבתא, ולבן דוד המייציק שלי (סבא שלי סיפר לי שזאת דרך גאונית לזכור תאריכים, לשים את כולם על היומולדת שלך, תמיד הוא היה מבריק), היה נחמד לראות שוב את כולם, אחרי שחזרנו החזרנו את המזרונים שהשתמשנו כשישנו שם לפני חודש (סחבתי את שלושתם לבד... פההההה (קול של ג'יי כשהוא מסומם)) וירדו לי שני משחקים לפלייסטיישן! יהההההה אין מאושר ממני באדם

בכל מקרה היום נוגה התגייסה (ושיהיה בהצלחה) והייתי בפסיכומטרי. לשונית יש עט ורוד כזה מהכתומים האלה? אז זה נראה כמו... ציפורן, אז בכל מקרה היא שמה את זה במאונך לשולחן ככה שהז... ציפורן תהיה זקופה, אז התחלתי להשתחוות לציפורן כאילו היא אליל וזה היה מצחיק...

אולי הערב תהיה התכנסות או משהו איפשהו, אולי פה...

מחר בדיקת דם, הולכים לבדוק כמה עודף שומן יש לי (ויש לי) ואני מתכונן לצום של 12 שעות (אהההההה)

זהו נראה לי שסיימתי...

ערב טוב לכולנו

ותלכו לקופת חולים, בריא שם ☺

מצאתי זמן לברוח מהמילון המטריד הזה ולהעניק לכם חפירה בחור הקטן הזה.

אתמול התחיל הקורס של הפסיכומטרי. ביום שבת לא נרדמתי עד 3, ככה שלא הייתי בשיאי. בכל מקרה כשחזרתי הבייתה, הרגשתי כמו הירושימה, רק שיפן לא נכנעים... שואה אטומית זה התיאור המדוייק.

בכל מקרה נכנסנו לכתה עם הרבה הרבה שקיות אדומות עם לוגו של קידום (משום מה זה היה מצחיק!) ואז התיישבנו לשעה ורבע של מבחן מורט עצבים.

אחריו ישבנו שעתיים בתוך כיתה עם מדריך עם עיניים מעוררות אמון וקול כזה שגם אם היה רעש בכל המסדרון עדיין היינו שומעים, לא שזה עשה אותו למדריך האהוב על הכלל, זה סתם משהו שראיתי לנכון לציין.

הוא הראה כמה שיטות חשיבה שעוד איכשהו היו שוות את הזמן, אבל אז הוא עבר לנושא מטופש שידעתי לפתור בלי נייר בכתה ו' והתחיל לדבר על טבלאות ואני יושב שם ומתחמם [נו יימח שמה של הכאילו קרחת שלך תפתור בעל פה וגמור את החרטא הזה כבר!] אבל זה לא התפתח לתקריות לא נעימות. אחרי זה חטפנו שיעורים סטייל אילנה, רק יותר. ללמוד זה, ללמוד פה, ללמוד שם, ללמוד את כל המילים באותיות א' וב', לקרוע את התחת, להסתובב כדי להראות, וכו' וכו'...

אז אתמול מצאתי את עצמי שוכב על המיטה בחזה חשוף (נכון זה עושה לכם את זה? איפה סאדיזם שצריך אותה?) ולמדתי מילים כמו אבחה ואלונטית שאני לא מסוגל לחשוב על אדם אחד שפוי שיגיד את המילים האלה. אולי חוץ משונית כי היא רהוטה כזאת.

היום היה יום יותר נאחס, הלכתי אתמול לישון באיזה 3 או 4, לא זוכר (חרשתי מילים *פרצוף מקיא*) וקמתי ב6, כי אבא שלי החליט שצריך למלא את הטופס הרשמה לבחינה של הפסיכומטרי עכשיו! לא כשעופר יתעורר! עכשיו! הו!

אז מצאתי לו את הטופס וחזרתי לישון בחדר של עומר, ואז ב8 שוב קמתי, כי אמא שלי צריכה עכשיו(!) לנקות את החדר של עומר! עכשיו! לא כשעופר יתעורר!!!

נראה לי שהבנתם את הפואנטה...

בכל מקרה בהמשך הציד שלי אחרי מלונה הגעתי לבסוף לחדר של ההורים שלי וישנתי. אז ב10 שוב קמתי בפעם האחרונה כי היום(!), ביום הכי חם בשנה, בדיוק בצהריים, צריך לשלוח את הטופס הרשמה ואם כבר התחלנו להציק לעופר נזרוק אותו במשרד הפנים לעשות תעודת זהות! עכשיו!

בכל מקרה אחרי שהייתי בדואר (בו ראיתי את טל, דולב ותומר (אני יודע על מי מדובר אז זה פותר את כל הקשיים) בערך ב12 וחצי נסענו לחיפה לבניין של המפרש ההוא הגדול לעשות תעודת זהות, אבל אבוי! משרד הפנים סגור עד 2 וחצי! אז הלכנו אני אמא שלי ורן לאכול צהריים באבו יוסף. אכלתי טוב, לקחתי חומוס עם תוספת שבגלל הקבוצות האידיאולוגיות המבקרות פה אני לא אנקוב בשמה, וצ'יפס. היה טוב. ומפיל. הלכנו להסתובב קצת ברחוב ששכחתי את שמו... נו הזה שמפוצץ במוכרי פורנו... (אמא שלי התלהבה מהמגוון וטענה שאנחנו צריכים להסתובב שם יותר) (ממגוון הבגדים כמובן) והלכנו למשרד פנים ההוא. עשיתי תעודת זהות, ומסתבר שהלאום שלי מוסווה. זה בטח כי אני ממאדים או משהו ולא היה נעים לכתוב לאום: "מאדימי"... אחר כך עלינו על רכבת והגענו משום מה לקרית מוצקין כי הזונה המטומטמת הזאת לא עצרה בקרית חיים. אז אבא שלי אסף אותנו והלכנו למרוח את הזמן בחיפוש כלי כתיבה (ובסוף מצאנו רק לרן) וחזרתי הבייתה. הזעתי בערך כמו ווירד אל יאנקוביץ' בקליפ של אמיש פרדייס. מי שאין לו אני אשלח לו אפילו שזה 40 מגה.

נמצא דימוי אחר... בסרט "הרי את מכושפת לי" כשהגיבור הופך לשחקן כדורסל בסוף המשחק, ככה הזעתי. מי שלא ראה שינשק לי את הישבן. תרומות יתקבלו בברכה.

תומר הרגע התקשר אליי ואמר לי שיש התכנסות משהו בלה בלה אז אני אפסיק לחפור בשכל (לא שנותר לי מה לחפור).

אז אני רק אודיע לכם שעכשיו אני אזרח! אני חלק מהמוסד! אני השלטון! אני האליגרכיה (מילת פסיכומטרי)! מו הא הא הא הא הא הא!!!

אז ערב טוב, תהיו לי בריאים ☺

די עם הכותרת! אין לי מה לכתוב בה! ראבאק!

אתמול ושלשום פגשתי אנשים מוכרים שלא ראיתי כבר 7001 שנים והיה ממש שאווה.

היה נחמד לראות את כולם ולדבר עם כולם ועוד באיזור בטווח קטיושות...

הוספתי רשימה חדשה שאני חושב שהיא בין השוות, תעיינו בה מתישהו

ומחר מתחיל פסיכומטרי, איזה כיף לי (בעעעע) ואני לא ממש לומד את המילים לפני...

בינתיים אני משתעשע עם רשימות וכל מיני פונקציות דביליות להחריד שהאתר המטומטם הזה מאפשר לי לעשות (כמו לגלול רשימה, איזה מטומטם אשכרה יזיז את העכבר לכיוון של הרשימה??? למה להתאמץ???).

וברגעים אלה ממש אני מעלה זכרונות איך ישבנו בחדר של עומר ב8 ימים שהיינו בבית והקשבנו לרדיו חיפה, זה נשמע ככה:

"כן, נשמעה אזעקה באיזור חיפה והקריות [בום], ולא אותרו נפילות [בום, בום], כן, ככל הנראה לא היו נפילות באיזור [בום, בום, בום], כן לא היו נפילות בשום איזור [בום, בום], משום מה אנשים מתקשרים ואומרים שהיו נפילות אבל לא היו נפילות [בום, בום] משטרת זבולון מכחישה שהיו נפילות וטוענים [בום, בום] שלא אותרו או נשמעו [בום, בום] נפילות כלשהן, ניתן לצאת מהמקלטים [בום, בום], רמי בוא לקפה! [בום, בום, בום], היי, מה זה האפור הזה פה בחוץ? [בום, בום] אהההה! [בום]"

וזהו.

עדכנתי סתם, בלי סיבה מיוחדת.

ואנ מרוצה מזה ☺.

יום טוב, ובריאות בצד.

חזרתי הביתה. שוב. יש הפסקת אש, כל העולם מחפש אשמים, מנצחים, מפסידים, ומי יודע מה.

נסענו בפוסט האחרון שלי לקיבוץ מתפרק בשפלה בשם משמר דוד. נשארנו שם בדירה ריקה שדודים של אמא הצליחו לסדר.

דודים של אמא שלי הם שרה'לה ואלכס. שרה'לה היא אחות של סבא גדעון, שהוא אבא של אמא שלי, והוא גר עם סבתא אילנה בגבע.

קודם כל הגענו אחרי כמה שעות נסיעה, והגענו לבית של שרה'לה ואלכס. מסתבר שאמא שלי לא הייתה אצלם כבר יותר מ20 שנה, אז זו הייתה הפעם הראשונה שפגשתי אותם. או את המקום.

בהכרות איתם היה משהו שונה. משהו חדש לי. משהו משפחתי שמעולם לא יצא לי להרגיש באמת. זה כמו שתכירו את סבתא שלכם אבל בגיל 16. בהכרות הזאת הרגשתי שאני לא אומר את השם שלי ויומיים אחרי הם כבר ישכחו אותו. הם זכרו אותו מצויין, והתייחסו אלינו בצורה מלאת חום.

אחרי זה הלכנו לראות את הקיבוץ. זה היה מקום יפה, דליל, קצת שומם, עם הרבה הרבה חתולים, והמון דשא. אה, והכי חשוב: מגרש כדורסל ☺. ארזנו בערך חצי בית, ובתוך אותו חצי היה כלול הפלייסטיישן, וגם מצאתי חוברת תשחצים ארוכה כזאת, ככה שלא היה לי משעמם. לא רק שלא היה לי משעמם, הייתי שלם לחלוטין עם המקום. הרגשתי שאני מתחבר אליו.

בנוסף עפו לנו מטוסים כל היום מעל הראש. ואני לא מדבר על מטוסי נוסעים, אלא על מטוסי חיל אויר.

בנוסף גרו לידינו בני דודים של אמא, הבנות של שרה'לה ואלכס, שגם הם היוו חברה. אז בילינו איתם קצת. ביקרנו בכמה מוזיאונים בירושלים [בגלל עומר] והיום, לבסוף, היינו בחוף של אשדוד, שהיא עיר ממש יפה, בניגוד למה שאומרים עליה. מה שכן התמלאתי חול כמו שלא התמלאתי בחיים שלי, מי היה מאמין שזה כזה מדהים לראות את האיברים האינטימיים שלך מכוסים בחול? אבל נדון על זה בהרחבה פעם אחרת, למען הציבור. אחרי שהתקלחתי ארזנו ונסענו הביתה. נפרדנו מכולם פרידה חמה מאוד, והבאנו מתנה כמובן בתודה על האירוח. לפני יומיים עומר נסע לאילת עם נוגה הדס ומיכאל אני חושב, אז נתקעתי לבד.

ועכשיו אני פה.

מסביבי קורים כל מיני ארועים מדכאים שאני אעדיף לא לפרט, אני תקוע לבד עם ההורים ורן בבית, כבר הרבה זמן לא ראיתי אף אחד, והרבה זמן לא צחקתי כמו שאני אוהב לצחוק (לכל החוכמולוגים המטרטרים שינסו להתחכם ויגידו "כן, פרטת אפילו שהעדפת שלא, חה חה יצאת טיפש", לא פרטתי אותם. בחיי, הייתי שמח אם אלו היו הצרות של עם ישראל בעולם הזה). ומעצבן אותי שמחפשים עכשיו מי ניצח ומי הפסיד, כי לא היו מנצחים במלחמה הזו. בשום מלחמה אין מנצח כי תמיד יש הפסד לכל צד. גם על זה אני לא צריך לפרט. ואני בספק אם הכל באמת נגמר.

רק נותר לי לבקש ממכם לחזור כבר כי אני באמת רוצה לראות אנשים. אה ואם כבר אתם חוזרים, תביאו אוכל, אני רעב  ☺.