דיי...אני מרגישה מזה רע. אני מתאהבת מחדש. יש לי את אותם הפרפרים בבטן. ופאק. יש לי חבר. ואין לי את האומץ להיפרד ממנו. והינה מה אני אעשה. כל הקטע של הצבא הזה. ישר חושבים שאת שרמוטה. וכאילו הבנים כאלה קדושים. סעמוק.
הוא גרוזיני, כל כך חמוד!!! והחיוך שלו...החיוך..מוריד אותי מהרגליים.
אהההההההההההההההההההההההההההה הוא משגע אותי. לפעמים עולה על דעתי מחשבה מציקה. ואם אני איתו רק בשביל סיפוק מיני?
אני כבר לא יודעת אם אני באמת אוהבת אותו או לא. אפילו חשבתי על פרדה. אבל מעט מפחדת. מפחדת מהחלל הריק של חוסר רגשות שיבוא אחרי זה. מפחדת לעשות טעות שאצטער עלי מאוחר יותר. איני מסוגלת לקחת על עצמי אחריות כה גדולה ולהחליט לבד מה לעשות בעניין.