אז יצאנו לחופשת החנוכה.
אני לא מבינה למה מורות חושבות שלתלמידים אין חיים,
החופש זה כדי שנוכל להסתלבט קצת, לשבת בשקט בלי דאגות, אבל לא אתם חייבות ללת לנו אלף עבודות,
וחמישה מבחנים משצריך ללמוד אליהם כי הם ישר אחרי החופש.
זה למה תלמידים לא אוהבים בית ספר.
ועכשיו בהקשר לפוסט הקודם.
קודם כל תודה לכל מי שניסה לעזור, לעודד ולגשר.
ועכשיו לאלו שהפוסט היה אליהם:
אתם ממש לא הבנתם את מה שניסית להעביר,
אני רצית לומר שנמאסה עליי קלות הדעת שלכם בקטע של מה כבר עשינו, זרקנו שלווה ועוד כל מיני.
אוקיי חשבתם שאני מבואסת, ניסתם לעודד אותי, אז אחרי שאמרתי לכם בפעם הראשונה שזה מעצבן אותי,
המשכתם? למה? למה הייתי צריכה להגיע למצב שבו אני צעקתי עליכם, והייתי צריכה לעבור מקום?
וכשאמרתי חברי בית ספר התכוונתי לא ספציפית אליכם, אמרתי בכללי שיש כאלו שמתנהגים כמו חברי בית ספר,
כאילו שזה פעם כן פעם לא.
זו לא פעם ראשונה שאנחנו רבים, אבל שמתי לב שכל פעם אתם משתמשים באותה"הגנה".
זו שאתם אומרים שאני פגעתי בכם ובלה בלה. זו שאתם קוראים לי ילדה קטנה שנעלבת מכל דבר ובלה בלה...
אז אני ילדה קטנה, ואני נעלבת מכל דבר, אז תיהיו רגישים לזה, אז אל תעשו כל דבר קטן שיכול לפגוע בי.
אז אתתם בוגרים יותר לעומתי, אז בואו ותראו את זה באו ותגידו, הנה גם אנחנו אשמים, גם אנחנו לא היינו בסדר.
וכשאני רבה עם חברים, אני לא ישר תוקפת אותם, אני מנסה להבין מה פגע בהם, ואיך אני לא אעשה את זה שוב.
כולם לומדים מטעויות, בין אם זה טעויות שלהם, ובין אם זה טעויות של מישו אחר.
אז אני הבנתי מכל העסק הזה שגם אתם נפגעתם.
אז בפעם הבאה אני לא אעשה את הטעות של לא להתייחס אליכם כי נפגעתי מכם,
אלא לדבר איתכם להבין מה הבעיה, להבין מה ידעתם מה לא ידעתם, מה חשבתם ומה לא חשבתם ולפתור את הבעיה.
אבל לא נראה לי שאתם הבנתם למה אני כעסתי אליכם כל כך.
אני כעסתי עליכם בגלל שלא נתתם לי לישון. זה לא נראה לכם כזה ביגי, אבל השעת שינה העלובה הזו,
יכלה לעזור לי במבחן של הבר אילן.
ואם לא הייתי כל כך כעוסה, עצובה, ועצבנית אני יודעת שהייתי עוברת את המבחן בהצלחה.
ואיך אני יודעת שזה בגללכם? כי כל המבחן אני חשבתי עליכם, כל המבחן זה הפריע לי להתרכז,
כל המבחן הייתי עייפה. אתםת חושבים שפשוט לא התכוננתי מספיק,
אבל התכוננתי המון, היה לנו ת'חומר שבועיים או שלושה לפני, ועברתי עליו, למדתי אותו ממש טוב, אז זו לא הייתה הבעיה.
תאמינו לי אני לא רוצה להשאיר ככה דברים לא פתורים ולא סגורים,
אז אני מזמינה אתכם לכעוס עליי, לצעוק עליי להרביץ לי אפילו,
אבל לי יש עכשיו אישיות חזקה, כזו שלא נשברת מכלום, כזו שלא מתעקבת על דברים קטנים.
עכשיו יש שני חדשה, אתם מוזמנים להיות חברים שלה, ואתם מוזמנים לכעוס עליה. איך שבא לכם.
שני
נ.ב.
קיבלתי 99 בלשון (הכי גבוה בכיתה, ולמדתי שנים למבחן הזה!) ו95 בתנ"ך שגם אליו למדתי וחרשתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
