שלום כאן אלי והנה פרק:
בפרק הקודם:
רון התחיל לגמגם ולהסמיק. כריסטי ניגשה אליו ונתנה לו נשיקה קטנה על הפה.
היא הסתובבה ונכנסה הביתה.
'מה הקטע שלה?' חשב רון, הדליק סיגריה והמשיך לביתו.
פרק 11:
יום ראשון 25 בנובמבר 2007
אצל קמרון:
קמרון התיישב מול המחשב, ונכנס כרגיל לאחד מאתרי המעריצים של ט"ה.
הוא נכנס לאתר כלשהו ומצא את הכותרת הבאה:
"טוקיו הוטל נמצאים כרגע במגדבורג, וישנן שמעות על כך שלביל יש חברה. והיא הייתה איתם במשך כל מסע ההופעות."
'אני חייב להתקשר לאלכס.'
הוא לקח את הפלאפון וחייג לאלכס.
"כן"
"אלכס! את לא תאמיני מה אני מצאתי כרגע באינטרנט!!!"
"קמרון אני לא יכולה לדבר עכשיו אני נפרדת מאבא שלי, אני אחזור אליך יותר מאוחר, ביי."
אלכס ניתקה את הפלאפון וקמרון המשיך לגלוש באינטרנט.
אצל אלכס:
"טוב, כנראה שכאן אנחנו נפרדים" אמר אביה של אלכס ונתן לה נשיקה.
"אבא אני אתגעגע אלייך." אמרה קרינה ונתנה חיבוק לאביה.
אביה הסתובב והלך לכיוון הבדיקות של המזוודות.
"אמא, אני צריכה לחזור, אני נפגשת היום עם חברה שלי במועדון שקמרון עובד בו, אנחנו נהיה כאן עוד הרבה זמן?"
"לא, אנחנו כבר יכולות ללכת, אני רק צריכה לקנות כמה מצרכים בדרך חזרה. את תעזרי לי?"
"טוב בסדר."
****************
כעבור 3 שעות.
****************
"אמא, אני מאחרת! כבר עוד מעט 7 ואני צריכה עוד להתכונן!"
"תפסיקי לילל, אנחנו עוד שנייה בבית."
אלכס ניסתה לחייג לקמרון כי היא נזכרה שהוא התקשר אליה כשהייתה בשדה התעופה, אבל הסוללה של הפלאפון נגמרה.
'יופי זה מה שחסר לי!!!'
היא זרקה את הפלאפון בחזרה לתיק ונשענה לאחור.
הם הגיעו סוף סוף לביתה והיא רצה מהר להחליף בגדים ולהסתדר.
היא לבשה סקיני שחור וחולצה כתומה עם כל מיני קשקושים מגניבים ונעלי וואנס לבנות עם גולגולות.
היא פיזרה את שיערה ושמה שחור בעיניים.
היא לקחה את הארנק ויצאה לתחנת האוטובוס.
התחנה נראתה זוועה, בכל מקום היו קשקושים של מעריצות של טוקיו והתחנה הייתה כמעט הרוסה לגמרי, היא פשוט עמדה בצד וחיכתה לאוטובוס.
אחרי דקות ספורות הגיעה האוטובוס.
"היי, מה קורה?"
אמר צ'ייס בזמן שהוא פונה לאלכס.
"הכל מעולה מה איתך?"
"תאמת לא משהו..."
"למה מה קרה?" אלכס שאלה והתיישבה לידו.
"אני כרגע חזרתי מכריסטי והיא התנהגה ממש מוזר, היא רצתה ש..."
"שמה? נוו מה קרה?" אלכס נלחצה טיפה.
"היא לא יודעת מה היא מרגישה והיא רוצה שניקח פסק זמן כרגע וזה ממש מוזר כי הכל היה טוב ויפה ופתאום היא מביאה את כל הקטע הזה."
"לא מתאים לה לעשות את זה, בטוח קרה משהו, אני כבר אדבר איתה אל תדאג."
"אוקי, טוב אני צריך לרדת כאן, אז דברי איתי מאוחר יותר ותמסרי ד"ש לקמרון."
הוא נתן לה נשיקה ויצא.
ואחרי כמה תחנות אלכס יצאה מהאוטובוס והתקדמה לכיוון המועדון.
אצל קמרון:
"היי בחורצ'יק, אתה יכול להביא לי 2 קולה בבקשה."
"הינה, 5.20 בבקשה." אמר קמרון.
קמרון קיבל את הכסף והמשיך לנגב את הכוסות.
"הינה מאמי, קח זה בשבילך!" אמרה מריה.
"תודה."
אצל אלכס:
'אוקי, איפה אני אמצא עכשיו את מריה?!' אלכס התקדמה לכיוון הרחבה ופתאום נעמדה מולה בחורה שהייתה דומה למריה.
"מריה?" שאלה אלכס את הבחורה.
"אלכס מה נישמע?" אמרה מריה וחיבקה את אלכס.
"הכל מצוין מה איתך?"
"מעולה, בואי אני רוצה להכיר לך מישהו."
הם התקדמו לכיוון שולחן לארבע שהיה ממוקם בפינה.
"מאמי! בוא לכאן!"
פתאום אלכס ראתה דמות שחורה מתקדמת לעברם, היה מאוד חשוך במועדון, והיא לא הצליחה לראות מי בדיוק מתקדם אליה.
"היי, נעים מאוד אני ביל."
הוא הושיט לה את ידו ואלכס פשוט קפאה במקום.
"תכירי זה החבר שלי, זוכרת? סיפרתי לך עליו."
"ביל? חבר?" לחשה אלכס, ופתאום הרגישה שהכל מסתובב סביבה.
היא נפלה לידיו של ביל, וביל לא ידע מה לעשות.
ביל לקח את הפלאפון שלו מהשולחן בזמן שאלכס עוד בידיו, ונתן אותו למריה.
"מריה תתקשרי לאמבולנס! מהר!"
טוב אני ממש מצטערת שהפרק יצא קצר אני פשוט לחוצה בזמנים כי אתמול היה לנו מסיבת סיום והיום יש לי הופעה וגם ללימי ומחר ישלנו עוד הופעה של המקהלה אז אנחנו לא נוכל לעדכן כנראה, אבל השתדלתי מאוד להביא לכם פרק.
ובנוגע לקטע עם ההקדמה וזה שלא ברור למה היא אמא של התאומים אבל מקשיבה להם וכל התסבוכת הזאת... אז ככה פשוט תשכחו מההקדמה.
ההקדמה זה פשוט הסוף של הסיפור, כי היא מספרת מה קרה לה עד שהיא הגיעה למצב שהיא 25 וזמרת והכל כמו שכתוב בהקדמה.
ורק כדי שתבינו ביל וטום ושבהקדמה זה לא טוקיו הוטל.
יכול להיות שאני סתם הורסת אבל לא משנה...
טוב מחכה לתגובות 3>
אלי =]
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
