[: הי כאן לימור
..ואני הרוסה, ניראלי יותר משלוש שעות אני יושבת על הבלוג ומתקנת דברים
..חח לא משנה
! יאלה פרק 13
[; תהנו
פרק 13:
יום שני 26 בנובמבר 2007
8 בבוקר:
הבוקר הגיע ואיתו התעוררו מריה וביל.
"ביל?..אמ.. תודה שהיית פה. היה לי ממש כיף."
אמרה לו מריה וחייכה אליו את אותו החיוך הכובש.
הם עמדו שם במרחק של... בעצם לא היה מרחק בכלל! זה היה בדיוק סיטואציה לנשיקה מושלמת.
ביל לקח צעד אחורה, "היה לי לעונג, מאדאם." ועשה תנועה כאילו מוריד לכבודה כובע.
מריה צחקה ויחד איתה גם הוא.
אחרי קפה חם ומרענן ששניהם שתו, ביל הזמין מונית.
כעבור 15 דק' במונית- בחניית ביתה של אלכס.
"אז היה לי ממש כיף, תודה על הכל." אמרה אלכס ונתנה נשיקה על הלחי של ביל.
"להתראות" החזיר ביל והיא יצאה מהרכב.
הוא חיכה עד שהיא נכנסה לביתה וביקש מהנהג להוריד אותו בביתו.
אצל אלכס:
"אמאאאאאאאא!!! אעהעהאהההה!!!"
אלכס נכנסה לביתה וטרקה בחוזקה את הדלת שאימה תשמע שהגיע.
"אלכס? מה קרה לך חומד?..."
יצאה אליה אימה מהמטבח. אלכס הביטה בה:
"כלום." אמרה לה והמשיכה לעלות לחדרה כאילו כלום, ואחרי שסגרה אחריה את הדלת פרצה שוב בבכי תמרורים.
"אוקי משהו קרה כאן..."
"ואוו את חושבת?..."
הגיחה קרינה מאחורי אימה ועלתה לחדרה עם כוס קולה בידה.
"אוקי. אני אכנס לחדר שלה בשקט, ולאחר מכן אשאל מה קרה, אם לא תשתף פעולה- אז אצא מהחדר והניח לה להשתגע כמה שתרצה... אוייש, אני סתם מגזימה.. מה כבר היה יכול לקרות?..."
היא פתחה את דלת חדרה של אלכס תוך כדי צרחות, יבבות ובכייה.
"אלכס?.. יקירה...."
"אני..... לאאא.... רוצהלדב............לכי!!!!!!!!!! אההעהה"
אלכס יבבה וחפנה את ראשה בתוך הכרית.
"מה קרה מתוקה?... רגע... רגע אחד!! איפה היית במשך כל הלילה?!"
"אני ביתחלים לקחביל ו............. אההההה"
"כן הבנתי. לקחביל לקחביל.... אבל לקחביל לא עוזר לי! איפה היית?!"
אלכס לקחה נשימה ארוכה עצרה את הבכי והוציאה בבת אחת:
"הייתי בבית החולים כ..."
"מה!?" צעקה אימה.
"זה קרה בגלל שראיתי את ביל במועדון ו.."
"איזה ביל?.." היא קטעה את דבריה.
"קאוליץ"
*בום*
"אמא!? אמא?........" אימה של אלכס נחתה על הרצפה והייתה מחוסרת הכרה.
לא עברה דקה וכבר הייתה על רגליה שוב.
"ביל במועדון!!?"
"אני צריכה לצאת יותר למועדונים, דאמט!"
"אז בקיצור ולפני שתתעלפי לי שוב" אמרה אלכס והמשיכה: "יצאתי לפגוש חברה במועדון והיא רצתה להכיר לי את החבר שלה ואז הסתבר לי שזה ביל, ביל קאוליץ! אז הייתי כ"כ בלחץ ובשוק.. והתעלפתי, אז הם הזמינו אמבולנס וביל נשאר איתי בחדר כל הלילה ו..."
"אוקי.. אוקי, זה כבר יותר מדי בשבילי.. יהיה טוב מותק.. אני צריכה... ללכת... ל.. לאנשהו..להתראות"
אמרה אימה המבוהלת שהייתה בשוק ויצאה מהחדר.
אלכס מיהרה למרר בבכי שוב וצעקה: "איך היא יכולה להיות חברה שלו?! למה דווקא היא, למה דווקא שלו?!" וחפנה שוב את ראשה בתוך הכרית. היא ידעה שרק דבר אחד נכון לעשות עכשיו. היא נגבה דמעות לקחה פלאפון ויצאה לכיוון ביתו של קמרון.
אצל ביל:
"מה עובר עליה?! היא לא מבינה שאני כבר לא אוהב אותה?!" חשב ביל.
"אתה פשוט זורק אותי אחרי כל מה שעברנו, ואומר לי פשוט שאתה כבר לא אוהב אותי?!" מריה צעקה על ביל כאשר הוא הודיע לה שהוא נפרד ממנה.
"למרות שהיה לי קשה וכרגע את מקשה עליי עוד יותר, תאמיני לי אני לא רוצה לפגוע בך אבל אין ברירה אחרת. אני פשוט לא אוהב אותך!"
"אתה גם ככה פגעת בי מספיק, אתה פשוט לא מתאר לעצמך כמה אני אוהבת אותך!"
בחדר השתררה דממה. ביל ניגש לחלון ומריה התיישבה על המיטה.
"ביל, בוא תן לזה עוד צ'אנס אחד, הרי..."
ביל קטע אותה באמצע – "לא, אין עוד שום צ'אנסים.. פשוט תביני זה לא ילך..."
"אבל למה? למה לעזאזל?!"
הוא סגר את החלון והשפיל את מבטו.
"אני אוהב מישהי אחרת..."
הוא אמר את זה בשקט כאילו לא רצה שהיא תשמע.
כאב לו מזה שהוא ראה אותה בוכה, אבל הוא ידע שאם הכל יישאר כמו שהוא, בסופו של דבר הוא יפגע בה עוד יותר.
מריה המשיכה לבכות ויצאה מהחדר בטריקת דלת.
ביל היה מאוד מבולבל, הוא הלך לפי הלב, לא לפי ההיגיון.
הוא היה בטוח שאלכס היא האחת והיחידה בשבילו.
-*לאחר חצי שעה*-
ביל ישב בחדרו ונזכר ברגעים שהיו בבית החולים, כשהם ישבו, דיברו וצחקו. וברגעים שהוא הביט בעייניה היפות.
פתאום הוא נזכר שהיא סיפרה לו שהיא מתגוררת קרוב מאוד לביתה של אימו, ואז צץ במוחו רעיון.
הוא יצא מהחדר והתקדם לחדר של טום.
הוא נכנס לחדרו של טום, טום צפה באיזו תוכנית באם. טי.וי ושתה קולה.
"טום תגיד בא לך לנסוע לבקר אצל אמא בסופשבוע?"
"אני לא יודע אנחנו קבענו עם גיאורג וגוסטב שניסע לקארטינג."
"טוב אז ניסע לקארטינג יום שישי ויום שבת ניסע לאמא ליומיים."
"טוב אני רק אודיע לגיאורג וגוסטב,סבבה.
"יופי עכשיו אני אצליח להכיר אותה." חשב לעצמו ביל.
"אמרת משהו?" שאל טום.
לא, לא. לא אמרתי כלום."
"תגיד מה זה החיוך הזה שעלה לך פתאום?"
"לא. כלום. סתם. עזוב..."
"אוקי. בא לך פיצה או משהו, אני ממש רעב?"
"לא אני לא רעב, אם אתה רוצה תזמין לעצמך."
"בא לך אולי קולה?"
"לא אני לא צמא." אמר ביל.
אוקי בטוח קרה לך משהו! אתה אף פעם לא אומר לא על קולה..."
"אולי יש לך חום?" הוסיף טום.
"עזוב'תי מה יש'ך..."
"טוב איך שאתה רוצה."
טום עשה פרצוף נעלב והפנה את מבטו בחזרה לטלוויזיה.
"טום, נו אל תיעלב."
"אני לא נעלב זה בסדר אם אתה לא רוצה לספר, לא צריך. למה מי אני כבר? כולה אח תאום שלך..."
"טוב נו אני אספר לך רק אל תספר לאף אחד אחר, אוקי?!"
"למי כבר יש לי לספר אם לא לעיתונות."
"טום!!!"
טוב, טוב. תספר כבר! נו..."
ביל ניגש אליו והתיישב לידו.
"תקשיב, אני נפרדתי ממריה."
"מה למה?!" התפלא טום.
"חכה רגע תן לדבר..."
"זוכר את החברה שלה אלכס?"
"לא, לא סיפרתי על שום חברות שלה."
"נו ב'מת, איזה סנילי אתה..זאת שהתעלפה כשראתה אותי עם מריה במועדון."
"חח מה היא באמת התעלפה? חשבתי צחקת עלי." צחקק טום.
"אם היא התעלפה כשראתה אותך מעניין מה יקרה כשתראה אותי!" הוסיף וחייך לעצמו.
ביל גיחח וקם מהמיטה.
"אתה באמת דביל"
"היא התעלפה כי ראתה את הבן אדם שהיא מעריצה עם מישהי אחרת."
"היא מעריצה אותך?
"אותנו.." תיקן ביל.
"נוו ומה אתה מתכון לעשות עם מריה?"
"אין מריה.. זהו, נגמר!"
"מה אתה פשוט זרקת אותה בגלל איזושהי ילדה שאתה בקושי מכיר?"
"כן!"
"ואתה עוד קורה לי דביל?!"
"מה לעשות, אנחנו תאומים גם בדביליות." אמר ביל ושניהם צחקו.
וספוילרים?.. אין היום.
תגיבו בהמוניכם XD
בבי. 3>
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
