שלום לכולם!
אנחנו יודעות שמזמן לא היה פרק.... ואני מבטיחה שנפצה אתכם.
כרגע יש רק הודעה אחת שהיא מאוד חשובה:
לסיפור שלי מצטרפת לימי וכרגע אנחנו כותבות ביחד!!!
אז אני מאמינה שהפרקים יהיו יותר ארוכים יותר מעניינים ובתדירות גבוהה יותר...
אז בלי הרבה דיבורים קבלו את פרק 12.
בפרק הקודם:
היא נפלה לידיו של ביל, וביל לא ידע מה לעשות.
ביל לקח את הפלאפון שלו מהשולחן בזמן שאלכס עוד בידיו, ונתן אותו למריה.
"מריה תתקשרי לאמבולנס! מהר!"
פרק 12:
עברו 5 דקות והאמבולנס כבר היה בפתח המועדון.
"נו מהר שעה אנחנו מחכים שתגיעו!!"
"אחי עברו רק 5 דקות.." אמר האח.
"רק??! טוב תקשיב א..."
"אל תדאג חברה שלך תהיה בסדר! היא בידיים טובות!.."
"מה זה!?" התפלאה מריה.
מריה רצתה להגיב לדבריו אבל נקטעה על ידי ביל.
"כן... טוב.... מריה אני עולה איתה לאמבולנס ו.."
"מה?!... "
קטעה אותו מופתעת מתמיד.
"אבל אני אמורה ללכ...."
ביל קטע אותה בעצבים: "מריה שומעת, תיסעי אלי הביתה ותיקחי בשבילי איזה ג'קט חם
ותביאי כמה מהבגדים שלך, בשביל אלכס. השארת אצלי בארון בצד הימני..אוקי?.. נו תמהרי!"
מריה הסתובבה במהירות לחוצה ונעלבת לכיוון הרכב שלה ואז הסתובבה מהר חזרה אל ביל
"ביל שנייה חכה!.."
האמבולנס התחיל לנסוע.
"והיא בכלל לא החברה שלו!" חשבה מריה.
***********
עברו 20 דקות וביל ישב בחדר ההמתנה וחיכה שיודיעו על מצבה של מריה.
"פאק. אני בקושי מכיר אותה וכ"כ נלחצתי...איזה אידיוט." חשב לעצמו וחייך מין חיוך מזלזל שכזה.
"סליחה, אדוני.. אתה איתה נכון?" אמר הדוקטור.
והצביע לכיוון החדר של אלכס.
"כן, כן אני איתה."
"ואפשר לשאול איזה קרבה יש בניכם, ז'תומרת- אתם משפחה, ידידים..?..."
"אני....ל.... אית........."
ביל התחיל לגמגם, לא ידע מה לענות.
"מה אני אמור לומר עכשיו?!.. שאני החבר של החברה שלה!? יאוו איזה פיגור... תאלתר ביל! תאלתר........!"
" אני אממ החב...."
"בילל!!" צעקה מריה.
מריה קטעה את ביל ופתאום הגיחה מאחוריו.
"היי... הי מריה....."
וחייך חיוך מאולץ
"אז הבנתי, אתה החבר שלה... אוקי.."
"מתי הספקתם לדבר עלי?....." שאלה מופתעת.
" כן אני החבר של המטופלת."
ביל אמר בקול גבוהה ומהיר בתקווה שהדוקטור לא שמע את מריה.
"מה!?" צעקה מריה שלא הבינה את המתרחש.
"אוקי אז בוא אחרי."
ביל הסתכל על מריה לשתי שניות והתחיל לצעוד אחרי הדוקטור.
מריה תפסה בידו
"מה הולך פה?......."
"אי הבנה קטנה... עזבי אותך.. סתם רופא מטומטם. כבר חוזר.."
ומיהר לברוח משם.
"משהו פה לא ניראה לי.." חשבה מריה ומהרה להגיב:
"ביל!! אתה אפילו לא מכיר אותה! מוטב שאני אלך!"
"מריה, הוא חושב שאני חבר שלה ורק בגלל זה הוא נותן לי להיכנס, אני לא מבין למה את עושה מזה ביג דיל..
אני רק אבדוק מה שלומה ואצא. זה הכל!"
ונתן לה נשיקה רפה על השפתיים.
"תחכי לנו פה נכון?.."
"פחח "לנו" ממתי זה לנו..." חשבה מריה וחיכה חיוך מזלזל.
"לא, לא ניראלי. אני גם ככה עייפה. אני אחזור אליך הביתה ואחכה לך שם. אהה והנה הבגדים."
אמרה בטון עצבני מעט והגישה לו את השקית.
מריה חייכה אליו חיוך מאולץ, נשקה לו על הלחי והסתובבה ללכת.
ביל עדין עמד שם מביט בה, הוא הבין שהיא כועסת עליו.
"אני אוהב אותך!!"
צעק לכוונה כי היא הייתה במרחק של כמה מטרים.
היא הגיעה כבר למעלית וכדי שיראה שהיא שמעה עשתה תנועה עם היד של "גמאני אותך"
ונכנסה מהר לתוך המעלית ופרצה בבכי.
"הוא כבר לא כמו פעם, משהו השתנה..."
מריה יצאה מבית החולים ונסעה לדרכה.
********
בפתח חדרה של אלכס:
"טוב, עשינו לה בדיקות שגרתיות והכל בסדר איתה, כנראה זה היה מתוך לחץ. עכשיו היא תישן מעט כי הבאנו לה כדור מרגיע.
רק למקרה ביטחון היא תישאר כאן הלילה, להשגחה. אם אתה רוצה אתה יכול להישאר איתה."
"תודה דוקטור."
הדוקטור התפנה לעיסוקיו וביל נכנס לתוך החדר.
מביט סביבו. החדר היה מרווח וגדול.
הוא הזיז את מבטו מהחלון ומהכביש ההומה לכיוונה של אלכס.
"ואוו היא כ"כ יפה..."
הוא התקרב אל מיטתה, והתיישב על הכורסא קרוב אליה.
הוא פחד להשמיע צליל כשהוא נושם ואפילו לא צייץ.
רק יושב שם ומביט בה.
הוא חשב שזה כמו חטא להעיר אותה משנתה.
היא נראתה לו כ"כ טהורה וזכה, מיוחדת כזאת.
הוא פתאום התחיל להרגיש מוזר.. והוא לא ידע איך להסביר זאת. אפילו לעצמו.
|כעבור שעה|
"מ..מריה?...." אלכס התעוררה, ראייתה הייתה מטושטשת במקצת, מהשפעה של הכדור.
"בי.. ביל!?" צעקה אלכס ונכנסה ללחץ!
"מה!??!? איפה!? אחחחחח!!!"
ביל המבוהל התעורר מהצעקה, נכנס ללחץ ונפל מהכורסא.
"חחח מצטערת."
צחקה אלכס.
"לא התכוונתי להפיל אותך מהכיסא."
ביל התאושש סידר את בגדיו וחזר לשבת
"חח זה בסדר. כוח המשיכה... את יודעת איך הוא... שובב ואוהב לעשות מעשי קונדס לאנשים תמימים!"
ניסה ביל לצאת מהמצב המביך
"חח כן אה...... שובב..."
חזרה אחריו אלכס וחשפה חיוך כובש.
ביל נראה כמהופנט ממנה.
"אממ ביל?.."
ביל התעשת מיד "כן?"
" איפה מריה?... למה היא לא פה?..."
"הוו שייסע. תחשובבבבבבבבבב!"
"היא הייתה פה והיא ממש הייתה עייפה אז אמרתי לה שזה בסדר ואני אשאר איתך."
"אה אוקי.. רגע! אני נשארת פה ללילה!?"
"כן. לילה שלם, את, אני....."
הוא קרץ לה וחייך חיוך שובבי.
"סתם בצחוק. נו את דואגת?... יהיה כיף אני אעשה לך מופע פרטי, ואני גם יודע לעשות קסמים אז יהיה נחמד."
וחייך לה חיוך מרגיע.
"תודה לך אבל באמת.. זה בסדר...".
הרגישה נבוכה מעט.
"שום בסדר, אני נשאר וזה סופי. אלה אם את רוצה שאלך?..."
"חחח בטח! ביל קאוליץ פה איתי בחדר. תישאר!"
ושניהם התחילו לצחוק, לדבר ולהכיר אחד את השנייה עד השעות הקטנות של הלילה עד ששניהם נרדמו.
טוב בערך. היא נרדמה, אבל ביל....
ביל לא יכל לישון... משהו הציק לו, הוא הרגיש שהוא שכח ממשהו חשוב.
אבל גם המחשבה הזו ישר ברחה מראשו כשהתבונן באלכס.
"נו.. אל תגיד לי שהתאהבת בה עכשיו?... מצאת לעצמך תזמון באמת!..."
"פאק, יש לי פיצול אישיות."
והתחיל לצחקק לעצמו.
"גאד. הילדה הזאת גורמת לי להשתגע..."
וחייך לעצמו. אבל החיוך לאט לאט התחיל להימחק:
"הוו פאק!" לחש לעצמו ביל
"נזכרתי!!....... מריה!.. מחכה לי אצלי בבית....!! יופי. אני נחשב לאיש מת."
בפרק הבא:
היה לי לעונג, מאדאם.
אמאאאאאאאא!!! אעהעהאהההה!!!
אוקי משהו קרה כאן...
זה הכל בגלל שראיתי את ביל במועדון ו..
לא! אין עוד שום צ'אנסים! פשוט תביני זה לא ילך...
יופי עכשיו אני אצליח להכיר אותה.
קבענו עם גיאורג וגוסטב שניסע לקארטינג.
חח מה היא באמת התעלפה? חשבתי צחקת עלי.
נ.ב: הפרק הזה, כולו נכתב על ידי לימי.
טוב מקוות שאהבתן ומחכות לתגובות שלכן!
ביי.
אלי 3>*
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
