-יש ימים כאלה , אתה יושב ומגלה על עצמך עוד ועוד ומפענח דברים שבעבר לא ניסית לפתור-
אז את האמת ? החיים שלי מתנהלים כרגיל.. הגורם העיקרישבאמת משפיע עליהם הוא הלחץ!כן , לחץ- פשוטו כמשמעו.
אני עדיין מסתובבת עם אותם האנשים ,שומעת את אותן הרכילויות, כותבת בייזע את אותן המילים הקשות של השירים הדיכאוניים שלי (שכמובן אף אחד לא ראה ) וחייה לי בשקט את חיי התמימים בזמן שהרקטות\קאסמים\גראדים\וכו'... ממשיכים ליפול ברצועת עוטף עזה וגם נוחתים אצלנו בדרום.
השבוע? היה השבוע הכי מוזר בחיים שלי .כן תתפלאו,
השבוע הכי עמוס וקשה הן מבחינת לימודים,חברתית והן מבחינה פוליטית.
אתם בטח שואלים את עצמכם למה פוליטית?ובכן, אני אענה לכם. לפני שבועיים אבא לי התגייס למילואים (צו שמונה) לא כל כך מעניין אבל אני מתגעגעת אליו ומקווה שהוא יחזור בשלום- אמן!
[-אגב, היום הודיעו לנו על פטירתו של עומר רובינוביץ' (אם איני טועה בשמו) מערד שהיא עירי שלי, למשפחתו:אני משתתפת בצערכם, ערד מלווה אתכםהכל צעד ושעל ותומכת בכם]
ועכשיו לנושא אחר ,
הימים שעברו עליי,והיו הקשים ביותר היו ימי המבחנים. מלבד שנאלצתי להתמודד עם אהבה נכזבת , אהבה שאולי בפתח, עבר מר וחברים שלא נמצאים איתי בהפסקות, עוד הייתי צריכה ללמוד לשישה מבחנים,כמה אבסורד בשבוע אחד , סתם.
אין לי כל כך מה לומר , או יותר נכון מרוב שאני מרגישה שיש לי כל כך הרבה מה לומר המילים נתקעות בגרון ולא יוצאות משם.אני מספרת לכם את הכל בקצרה , כמו טיפות מים שמתאדות לאוויר הפתוח.
אז ? מה עוד אוכל לספר בקצרה ?
כשהסתכלתי בבלוגי הקט , בפוסטים הראשוניים שפרצו את תחילת דרכי הכושלת לקבלת תגובות מכם (הקוראים) הם היו ממש ילדותיים ולעומתם פוסטים אחרים ,בתקופה האחרונה או משנה שעברה נתנו לי להבחין בשינוי שחל בי.
והתחלתי לחשוב , על החיים ומהותם, על המשמעות הקשה שייחסתי למילים שחלחלו בי ועל המון דברים שגרמו לי לכאב או לשמחה .
והגעתי למסקנות משונות שלא אכתוב אותן מסיבות אישיות ,אבל שגרמו לי להרגיש חזקה יותר .
ובנוסף, לתקופה הנוסטלגית שנזכרתי בה , פתחתי מחברת ובה ראיתי משפט התחלתי של שיר שכתבת לפני חודש:"לעמוד מולך זה כמו לעמוד מול הפחדים שלי.הצלקות שהשארת בי עוד פתוחות ממזמןף כבר נשכחת מהראש אבל בלב אתה עוד עדיין שם"... טוב , מודה, זה מעט אמיתי , קצת קשה לשכוח אותך.
*מי שמכיר אותי ?אתם לא יודעים מי זה ?לאף אחד לא סיפרתי על אהבתי האחרונה .
ובקיצור כבר אמרתי את דברי....
אני מקווה שנהניתם או שלפחות לא נרדמתם במשפט פתיחה ,
מאחלת לכל החיילים שיחזרו הביתה בשלום.
אוהבת, או לפחות מנסה, אלמוג
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
