הכל היה נראה כל כך תפל. כל כך אפור.
הכל נראה כאילו הוא מתפורר.
ועכשיו ?
נקודת האור היחידה שיש לי היא : הוא!
אני כל כך מאושרת מהקשר שלי איתו.
זה כל כך משמח אותי , לדעת שיש מישהו שתמיד יצחיק אותי גם אם הוא יבאס אותי .
מישהו שאני יצחק מהילדותיות שבו, ומהבדיחות השטותיות שלו.
כשהתכתבנו הלב שלי פעם כמו שלא פעם זמן רב.
הדפיקות בלב היו חזקות מאוד.
וכשהוא התקשר אליי?
לרגע פתאום המקשים של הפלאפון נראו מטושטשים,כמעט לחצתי על המקש של הכיבויXD.
וכשעניתי חיכיתיי כמה שניות,
לא ידעתי מה להגיד ,
ולבסוף אמרתי הלו כמו בכל שיחה רגילה .
אבל עשיתי פאדיחות,
אמרתי איזה משהו ושמעו שהתרגשתי .
לא נורא ..שנינו צחקנו מזה.
הרגשתי מין פרפרים שכאלו שכיסו כל חלק וחלק בגופי,
ואכן כן , במיוחד את החלל הרק שמחכה אך ורק לו .
אני יודעת שרק עכשיו עדכנתי את הפוסט שלמטה.
אבל הרגשתי שאני חייבת לכתוב .
עד שסוף סוף יוצא לי משהו בלי שהמחשב שלי יתכבה באמצע.
אז סתם פוסט לא קשור לעולם.
כמה טוב הוא יכול לעשות לי ולשנות לי את ההרגשה באותו רגע..
אחח... איזה כיף...
אהה...ו... נ.ב : חג שמייח וכשר..
אלמוג.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
