This is the way you left me
I'm not pretending
No hope,no love, no glory.
No happy ending
This is the way that we love
Like its forever
then live the rest of our life
but not together.
אז עכשיו הכל נראה מעורפל.
הכל שרוי במין מסתורין של הלא נודע ,
במין סוג של פחד שמעיק מעט על הנפש.
הדמעות ממשיכות לזלוג לאיטן,
והכאב , הכאב נטמן עמוק בלב ומשתדל לא לפרוץ החוצה כמו פקעת רגשות לא מוסברים.
והינה אני שוב נזכרת בזה , כאילו זה היה אתמול.
הכאב המר שהשפיע עליי כמעט חודשים ,
חוזר שוב ומכאיב .
והפנים שלך עולות במחשבותיי, המילים הכואבות שאמרת, האופן שבו התנהגת ,
והחיוך התמים שבעזרתו הסווית את כל הרוע ששוכן בך ,
רוע ששוכן שם לא כי הינך רוצה בו.
ואני מנסה למחוק אותך מזכרוני , אך אפילו הטיפקס העמיד ביותר שניתן למצוא אינו יכול למחוק זאת.
לפעמים אני רוצה שיצבטו אותי בכדי שארגיש שזהו רק חלום ,
שזה לא באמת קרה , שלא באמת הכאבת, אך בעומק ליבי אני יודעת שזוהי האמת לעימתה.
וכך נפרדנו , בלי תקווה , בלי אהבה , ובלי סוג של קסם כזה שהיה יכול להשאיר עכשיו ניחוחות של אהבה ראשונה.
אבל זה חלף, זו הייתה תקופה , זה כבר לא משנה יותר , זה נגמר!
ועכשיו הוא הגיע ,
רענן , בעל ניחוחות חדשים , מעניינים יותר, מסקרנים יותר , חדשניים יותר , וכאלה שגורמים ליום שלי להיראות מעט אחר.
חייכן כהרגלו , מעניין , מצחיק , נחמד , והעיקר מעט מחבב אותי .
הוא זה שממלא את מקומך עכשיו, זה שגורם לי להרגיש טוב .
הוא זה שנותן לי אור בקצה מנהרה , שאומר לי ונותן לי את הכוח להמשיך הלאה ולא להתייחב אל הדברים הפעוטים שיכולים להתסיס את היום.
והתקופה הזאת ,
שמעכירה את המצב, גם היא אינה מקלה .
והמבחנים והבחנים והשיעורים והחוגים והתרגילים והעבודות והמורים והמורות וכל הדברים שבקושי נותנים מנוח לנפש,
גם הם אינם עוזרים במיוחד.
והכל מתערבב יחד כמו תוהו ובוהו אחד שלם .
והרגש מתערבב , ונהייה כאוב , והדמעות נתקעות בגרוני ולא מצליחות לפרוץ החוצה, וההתפרצויות והכעסים ,
הכל נובעים מההרגשה .
והיא שכל הזמן חושבת שאני איתה בתחרות , אך אינה מבינה שאני כלל לא רוצה בזה ,
וההיא שכל הזמן עוזרת לי ואני מנסה לעזור כאשר היא צריכה , והרגשות שלה אליו והאהבה שלי אלייה (בתור חברה כמובן)
והסביבה, שלא נותנת מנוח , לא נותנת להיות שלווים ורגועים , וכמעט ולא מאפשרת לשמוח.
הכל ביחד , זאת האמת,
כמה שהיא כואבת ומבלבלת,
זה מה שעובר אצלי עכשיו במחשבות.
עזרתי אומץ לרשום פחות או יותר מה כואב לי ,
מה שלרוב אנשים לא כותבים בבלוגם , כיוון שלא נעים מהתגובות של האחרים ,
אז הינה לכם, אני הצלחתי אז אתם יכולים גם.
נ.ב: תמיד תהיו אופטימיים, תשתדלו לחייך גם אם קשה , תשדרו לאחרים שנעים להיות בחברתכם, תשדרו את האישיות שלכם , ועוד דבר אחרון לסיום,
אל תשתנו בשביל אף אחד , גם אם הוא האהבה הכי גדולה שלכם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אוהבת אותך מאוד, אלמוג.