אתה יושב מולי ,
ואני מחייכת , מנסה להישאר כמה שיותר אני ולא להשתנות בכדי שתשים אליי לב.
וכואב לי שאתה לא מצליח להבין אותי,
שאתה לא יודע את התחושות שעוברות בי עכשיו,
ושאני תמיד מצליחה להבין אותך.
בכל פעם שאני רואה אותך , הלב שלי פועם חזק,
בעוצמה שלא ניתנת לשליטה.
הן ,
הן אומרות לי שאתה מסתכל עליי, ושאנחנו מתאימים,
ואני מפקפקת בהן שוב.
וכל התקופה הזאת , והכאב הזה ,
הוא מין כדור ענקי של מועקה ודמעות ,
הוא כל כך ענקי ברמות שלא ניתן לתאר.
ועכשיו , אני רוצה לבכות ,
אבל מפחדת ששוב יקראו לי בכיינית.
ואתה מספר לי דברים ,
שלאדם לא סיפרת .
ואני מקשיבה לך ,
ומנסה כמה שיותר לעזור לך .
ובלב ,
מרגישה צביטה עמוקה,
כמו נשיכת שפתיים ברגעים של החמצה .
והלב , מתנפץ לרסיסים ,
ולמרות שאתה לא האהבה הכי גדולה שהייתה לי , וכמובן שאחרייך יבואו עוד ,
כל כך הרבה זמן אני שומרת את זה בבטן,
ובא לי לצרוח ,
ולברוח, לא להיות כאן , שלא תשים לב אליי.
ומצד שני אני רוצה שתהיה איתי ,
אך מי מבטיח שכשאומר לך , תגיב בחיוב ?
מי מבטיח שאתה מחבב אותי ולו במעט?
מי מבטיח שאתה אוהב אותי ,
ומי אמר שאוהבים אותי בכלל ?
תחושת ההתנתקות מכולם כל כך כואבת .
הלוואי שהיית מבין אותי ,
או לפחות מקשיב לי .
חשבתי שאתה אוהב אותי ,
שיש בנינו משהו ,
כנראה שאני סתם פנטזיונרית ,
אני ואתה ?
אני והן ,
כנראה אני אצטרך להמשיך להיות לבד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
