שוב את לא לידי
וליבי החסיר פעימה .
ראשי התמלא במחשבות שרובצות ומתפרעות
גופי נחלש והתחיל לכאוב
ושפתי חזרו על שמך פעם אחר פעם .
דמעותיי לא הפסיקו לזלוג להן מבעד עיניי,
וחשבתי עלייך ללא סוף.
הדבר שיכול לעודד אותי יותר מכל,הוא חיוכך וחיבוקך החם,
אותה מילת העידוד שתמיד היית נוהגת לומר לי.
מה עשית לי , שהצלחתי לאהוב אותך יותר מכל אדם בעולם .
את רחוקה ממני , אומנם את רחוקה בקילומטרים ,
אך לא לראותך כחודש? בשבילי זהו כמו מוות נפשי.
שנאתי לך על כך ועד דמע אהבתי אותך .
והינך אומרת לי שאת חושבת עליי , אך בעודי מחזיקה את שפורפרת הטלפון , אינני מסוגלת להאמין ,
ליבי רוצה הוכחות מוחשות.
כבר עייפתי מלחכות לך , וגם כשהגעת,
ראיתיך כחמש דקות בלבד ולא יותר .
את לא רואה כמה כואב לי שאת לא ליידי ,
כמה זה משפיע עליי , ועד כמה אני נהיית עייפה מלחכות ולהתייאש.
וכשתבואי , תישארי לנצח , אל תלכי .
אני מתגעגעת אלייך נורא .
ולא בגללי את לא מגיעה , אז תעשי מאמץ אם אני חשובה לך .
בבקשה ? .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
