| 6/2007
זה הגיע,הרומן של המורה.
שלום,אני לא עזבתי.
אני רק ישבתי בלי מוזה ובלי רעיונות.
הוא ידע שמשהו הולך לקרות בבית מורתו כשחזר הבייתה להתכונן ליציאתו.
הוא הכין את מחברותיו וספריו לקראת שיעור העזרה.
היסטוריה ולשון,המקצועות החלשים שלו.
הוא היה היחידי שהתקשה במקצועות האלו,רוב הזמן הוא חשב שזה בגלל מקורו מאוקראינה.
נשאר לו זמן עד שפגישה,הוא החליט ללכת להתקלח ולהתכונן.
הוא נכנס לחדר האמבטיה,פשט את בגדיו.
הוא נעמד מול המראה,בוהו בגופו.
הוא היה דיי רזה,נער רגיל שהתבייש בגופו וחשב שאמור להיות יותר.
הוא הדליק את זרם המים וחיכה שהם יתחממו,הוא נעמד תחת המים ועמד שם.
הוא עמד תחת הזרם והתקלח,הוא אהב מקלחות חמות וארוכות.
כאשר סיים עם המקלחת נשמע צילצול הטלפון,"שלום?" הוא שאל בשפורפרת.
"שלום,זאת המורה שלך." נשמע קול מצידה השני של השפורפרת.
"אני רק מתקשרת לוודא שאתה בא והאם אתה יודע איפה אני גרה." אמרה לו במהירות כאילו עושה משהו.
"כן,אני רק מתכונן ואני עוד מעט יוצא."הוא ענה לה וניתק.
הוא התלבש,ייבש את שיערו וסירק אותו לקראת היציאה מהבית.
הוריו לא היו בבית אבל ידעו היכן הוא יהיה,הוא היה רגיל לבדידות הבית.
הוא התבונן במראה לפני יציאתו,ווידא שיש לו הכול,לבש את נעליו,לקח את התיק ויצא.
הוא באמת לא ידע איפה גרה המורה,הוא רק ידע את שם הרחוב והמספר.
הוא הזמין מונית בעזרת הפאלפון שתיקח אותו אל הכתובת במקום לטרוח לחפש לבד.
הנסיעה הייתה רק רבע שעה,המונית נעצרה מול בית 2 קומות,לבן עם גינה מתופחת ווילונות אדומים.
"30 שקל," אמר לו נהג המונית כשחיכה מול הבית לכספו.
הוא הוציא מארנקו שטר של 50 שקל והביא לנהג,"תשמור את העודף."
"תודה רבה." ענה לו הנהג והחל לנסוע כאשר הוא יצא מהמושב האחורי,כסף לא הטריד אותו אף פעם.
הוא התקרב אל דלת הכניסה,עבר דרך הגינה המטופחת,שהייתה מקושת בפסלים ורהיטי גינה.
הוא נעמד מול הדלת,היסס טיפה ולחץ על הפעמון.
"רק רגע!" נשמעה צעקה מהקומה השניה של הבניין,זה היה קול של מורתו.
לא עבר זמן רב עד שדלת הכניסה נפתחה,"שלום! אני שמחה שמצאת את המקום." המורה שמחה והכניסה אותו פנימה.
"אתה אולי רוצה לשתות משהו או לאכול?" שאלה אותו בנימוס.
הוא נזכר שלא הספיק לאכול כול היום,הבטן שלו התחילה להציק לו שיאכל משהו.
"כן,בבקשה." הוא ענה לה עם היסוס קל שבמהרה התמוגג עם התגברות הרעב.
"אני שמחה," היא התחילה להוביל אותו אל חדר האוכל. "הכנתי משהו בדיוק לפני שבאת למקרה שתהייה רעב."
הוא נכנס אל חדר האוכל ,השולחן היה ערוך לשניים.
הוא התיישב,"תחכה פה אני כבר באה." אמרה לו.
הוא התבונן מסביבו,החדר היה מאוד יפה,מקושט בתמונות ודברים אלגנטיים.
"מסתבר שיש הרבה כסף בעבודה של הוראה אני רואה." חשב לעצמו כשחיכה שהיא תחזור.
היא נכנס אל החדר,נושאת מגש עם צלחות ומשקאות באיזון רב וחיננות.
היא הושיטה לו את הצלחת ואת המשקה שלו, "בתיאבון." חייכה לעברו.
"תודה." הוא ענה לה,מוקסם מן האירוח החם שקיבל עד עכשיו.
הם אכלו את הארוחה תוך כדי החלפת מילים כגון מצב מזג האוויר שבחוץ וכו'.
עם סיום הארוחה היא החזירה את הכלים למטבח וליוותה אותו אל חדר הסלון.
הוא התחיל לפרוק את חפציו לקראת הלמידה, "תחכה פה,אני עוד מעט חוזרת." אמרה לו.
הוא סיים עם פריקת החפצים ופתח בעמודים והדפים שלא הבין בבית הספר וחיכה שהיא תחזור.
היא נכנס לחדר,לבושה בחלוק שחשף טיפה את הבגד התחתון השחור שלה,הוא נדהם,חסר מילים הוא בהה בה.
"אז זה מה שלא הבנת?" היא התכופפה מטה והצביעה על הספרים כשמחשופה בולט מול פניו.
"כ...כן.." הוא ענה לה,אדום וחסר ריכוז.
רואה רק את בגדיה התחתונים של המורה ואיך שהם יורדים ממנה בדמיונו.
היא לקחה את ידו והחלה להצביע איתה על קטעי קריאה והסבירה לו מה הכוונה בקטע.
הוא לא יכל להתרכז,הוא היה לכוד תחת משיכתה.
לאט לאט היא החלה להתקדם והתקרבה עליו עם גופה,משתמשת בתירוץ של הלמידה להראות לו את גופה מקרוב.
הוא לא יכל לעמוד בזה,היא שמה לכך לב וניהנתה מכול רגע ורגע של המשחק שלה.
היא תפסה אותו בידיו,שפתיה נלחצו בחוזקה על שפתיו,הוא לא יכל להתנגד,הוא המשיך.
הספרים והמחברות נפלו על הריצפה,החדר נהייה חם.
הוא לא הבין מה קורה לו,היא הובילה אותו,עשתה את הצעדים בשבילו.
היא הפשיטה אותו והתפשטה גם,הוא היה עמוק מידי בשביל להפסיק עם זה.
היא המשיכה עם המעשים שלה,בלי התנגדות היא גרמה לו לספק אותה.
זאת הייתה הפעם הראשונה שלו,הוא לא ידע מה קורה ומה לעשות.
כשסיימו הוא נרדם,מרוב עייפות או משהו אחר.
היא הביאה אותו אל חדר המיטה והשכיבה אותו שם.
חזרה לסלון וסידרה את התיק שלו לקראת יציאה.
בזמן שישן היא נהנתה מניצחון נוסף שניצחה בו ובהנאה שלה מהניצחון.
כשהתעורר היא לא הייתה בבית,השעה הייתה 3 בבוקר.
"חלמתי?" המחשבה הראשונה שחלפה לו בראש כשקם.
"לא...זה היה אמיתי." הבין לאחר דקות של ישיבה וחשיבה על המיטה.
"אני חייב לחזור הבייתה!" הוא קלט וקפץ מין המיטה.
התיק היה מסודר ליד הדלת ולידו פתק:
"תודה לך על הלילה הנפלא,אתה באמת היית אחד הטובים שלי,
3> המורה שלך,תלמיד שובב שכמוך."
הוא לא ידע מה לחשוב,גופו ומוחו עדיין לא הבינו מה הוא עבר.
הוא חזר לביתו,הוא הלך ברגל ובדרך חשב על מה שעבר עליו.
"מה אני אעשה עכשיו? איך אני אסתכל עליה מחר? מה עם ההורים שלי?"
המחשבות הטרידו אותו כל הדרך הבייתה.
הוא הגיע הבייתה,הוריו כנראה עדיין לא חזרו מאז שהוא עזב.
הוא היה עייף. הוא סידר את מיטתו ונפל עליה עם כול גופו הכבד ונרדם.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: