חיוך-קו עקום שמיישר הכל :)

אני אחתיל מזה שב-22/11 הנסיך היפה שלי התגייס לצנחנים..

כן,לא פחות לא יותר צנחנים לא סתם צנחנים אלא צנחנים קרבי!

אז איך אני לקחתי את זה..

מבחוץ מנסה להראות הכי החזקה שיש,כולם מתגייסים וכולם עוברים את זה והכל יהיה בסדר-זה מה שאני מנסה לשדר מבחוץ בכל אופן..לא תמיד זה עובד כי אני נשברת די מהר ומתחילה לבכות ולבכות ובעע..

מבפנים אני שבורה,הרוסה,אין לי כוח לכולם,אין לי חשק לכלום,לא בא לי שום דבר,אני לא רוצה לצאת מהבית אני רוצה רק את הנסיך שלי וזהו!

אותו יום שבובי התגייס הוא גם חזר והוא היה כזה מדהים שהייתי חייבת לקפוץ עליו שלא היה אכפת לי שאנחנו לא לבד,פשוט זינקתי עליו ולא הפסקתי לחייך.

ביום שישי זה היה היום הראשון שישנתי אצלו די התפלאתי שההורים שלי הסכימו לי,הייתי כל כך המומה שהם הסכימו לי שלא הצלחתי להאמין שאני באמת ישנה אצלו,היה כזה כיף לישון איתו..יאווווווו

ויום ראשון אני פשוט התמוטטתי שוב..בוכה בוכה בוכה לא מצליחה להרגע ולהפסיק זה ממש גובר עליי..

ככה גם יום שני ואני לאט לאט מנסה להתאושש וביום שלישי בובי עשה לי כזאת הפתעה ובא לאפטר הייתי בשוקק!! זה לא נתפס לי שהוא באמת לידי,כל כך שמחתי..

ולמחרת הוא כבר חזר ואני כל הזמן מנסה להתעודד איכשהו אבל כלום לא עובד..אני רוצה רק את בובי שלי..שלקחו לי =[

וככה עבר לו שבוע קשה שכזה ומשבוע לשבוע אני מנסה להתעודד עוד קצת ועוד קצת,זה בכלל לא קל ולא פשוט.

כל יום אני מחכה כבר שיגיע יום שישי לקפוץ על בובי שלי ויום ראשון זה יום נוראי וקשה כל כך כל כך!

יום שישי האחרון ההורים של בובי שלי הזמינו אותי לבוא איתם ועם בובי כמובן לבית מלון בים המלח..יומיים שלמים רק אני ובובי..אויי זה היה כזה מושלם =]

והיום שוב הגיע יום ראשון,יום קשה יום רע!, אני צריכה ורוצה את בובי שלי.

עצם הידיעה שהוא בצבא ומשבוע לשבוע הוא ילמד עוד ועוד דברים עד שהוא יצטרך כבר להלחם בערבים המטומטמים האלו הורגת אותי,אויי אלוהים תשמור לי עליו!!!בבקשה!!!!!

אני מתחננת לאלוהים שיעשה משהו ויחזיר לי אותו,שיהיה לידי אבל כלום לא קורה..בובי לא בא כל יום..רק שישי שבת ותודה לאל לפחות זה..

היום בובי מתקשר אליי ואני מחזיקה חזק חזק לא לבכות אבל אז הוא אמר לי שאולי הוא יסגור 21 ימים בצבא,כמה שניסיתי כלום לא עזר,נשברתי =[

אני בקושי מחזיקה מעמד שבוע בלעדייך 21 ימים!? אני ימותתתתתת

בובי מנסה להרגיע אותי ואני לא מצליחה לדבר אפילו..עד שהוא יכול לדבר איתי אני לא מסוגלת..

-"די בובה אל תיהיי ככה"

-"די אתה!"

-"מה די אני?מה עשיתי..?"

אני לא מסוגלת להגיד לך את זה כי אני כל כך פוחדת שגם אתה תשבר..אבל להוציא את זה אני חייבת אז אני אעשה את זה פה!

-עשית הרבה ואפילו יותר מידי בשביל שאני אבכה פה כל שבוע!

הבחירה שלך הורגת אותי,אתה הפלת אותי,אני לא מצליחה להפסיק לבכות עם כל כמה שאני מנסה!ואני מנסה!

לא חסר מה לעשות בצבא הזה דווקא קרבי!?@ אחרי שכל כך נקשרנו והיינו כל יום ביחד במשך חודשים שלמים אתה בוחר להעלם לי!

נכון זה לא בחירה שלך אם לשרת בצה"ל או לא..וחלילה זה לא שאני לא רוצה שתיהיה חייל אני הכי רוצה שתשרת את המדינה שלך כמו כל אחד אחר,אבל לא רוצה שתיהיה בקרבי,אני לא חזקה מספיק בלעדייך,אני צריכה אותך לידי,אני לא יכולה שתעלם לי לשבוע,שבועיים,שלוש,חודש!

אני רוצה שתיהיה לידי קרוב אליי..אתה כל כך רחוק ממני!

אני רוצה שתצא משם כבר ותוכל לבוא כל יום הביתה,אליי..אוחח אלוהים תעזור ליייייייי...........

אני כועסת על הבחירה הזו,אבל אני לא אגיד לך את זה ואני כל כך רוצה שתדע מה אני חושבת..אבל אם זה מה שאתה רוצה עדיף שלא תדע מה אני באמת חושבת!

ואני כן אנסה להמשיך לתמוך בך ושלא תשמע אותי בוכה למרות שהבחירה שלך בניגוד לרצוני!

אני אוהבת אותך יותר כמו שלא אהבתי אף אחד בחיים שלי!

יותר ממה שהייתי מסוגלת לאהוב,בזכותך גיליתי שאני יכולה לאהוב יותר ממה שידעתי!

נסיך שלי,אני מחכה לך פה יום יום,שעה שעה,דקה דקה!

רק תבוא כבר תחזק אותי!אתה מתעלל בי ככה!נקרע לי הלבבבבבב!

:'(