הצילו

אז אתה המרצה שלי. אז מה? הסמסטר נגמר, עשיתי את המבחן. זהו. מה עוד?

אז סמסטר שלם הייתי צריכה לשבת מולך, להקשיב למה שלימדת, להשתתף כדי שתדע שאני קיימת, לקבל בהבנה ציונים לא משהו. מה ששיגע אותי היו המבטים שלך, שכאילו היו נתקעים עליי. כל מבט כזה היה עושה לי חשק לצעוק לך - אני פה! קח אותי!

מה אתם יודעים? K עיניים כחולות, קראתי לך. סתם משחק שכזה. משחק של אובססיה.

אני תמיד אומרת, מי שלא מנסה לא מצליח. אז ניסיתי, "אני דלוקה עליך סמסטר שלם, זה מספיק בוטה כדי שתחזיר תשובה?". וחבל שאתה מסרב בתוקף, כי רק רציתי ערב כדי ללמד אותך מה שאני יודעת ואני יודעת המון...

חבל שגברים לא לוקחים מה שיושב מולם, באמת חבל. עכשיו תראה מה עשית!

אני חוזרת עכשיו כדי לשפוך אגרסיות. כי מה אחרת?