מוביוס

"את יודעת מה הצבע של מלפפון בשל?"

"לא ירוק אני מניחה"

"אין אף פרי או ירק שהצבע שלו ירוק כשהוא בשל, מלפפון אנחנו אוכלים פשוט שהוא לא בשל"

"מה הצבע?"

"לבן"

"אוי, מזה, אף פעם לא הייתי מוכנה לאכול את זה"

"לא, זה לא קשור, זה עניין תרבותי ... יכול להיות שאם היית גדלה במקום אחר היית אוכלת"

"אתה לא מבין, אני פשוט לא אוכלת מאכלים לבנים. גם פירה זה גבולי"

...

והיא קראה לי מפונק.

היא קראה לי מפונק כי אני לא קם בבוקר ומכין לעצמי סנוויץ'.

"אבל זה לא שמישהו אחר מכין לי! אני פשוט לא אוכל"

"מפונק זה במחשבה! אתה רוצה שיכינו לך סנוויץ' "

"מי לא רוצה שיכינו לו את הסנוויץ' ?!"

בשביל להיות בעל בלוג צריך להיות ממש מרוכז בעצמך.

אני מודה שאני צריך לפרוק פשוט כי אני אוהב לדבר אבל אני מבין שזה לא לגיטימי לדבר רק על עצמך כל הזמן.

בד"כ כשאני ניגש לכתוב פוסט המוח שלי (התזכיר בפלאפון שלי) גודש רעיונות שאספתי במהלך היום אבל אני לא כותב את כולם פה כי אם אני כותב יותר מפוסט אחד ביום או על יותר מידיי נושאים -

אתם מתפזרים.

אני לא מרגיש שמיציתי את השיחות בתגובות ואתם לא מגיבים על נושאים שאם הם היו בפוסט נפרד הייתם מגיבים עליהם.

ונשבע שבימים האחרונים לא היה לי מה לכתוב.

הבלוג קיים כמה שנים טובות וזה פעם ראשונה שזה קרה לי.

משעשע משהו,

פיקולו