סורי על חוסר עידכונים ב4 חודשים האחרונים..
פשוט לא ממש היה לי כוח ^^
אז הנה,פרק לפני אחרון,כי הסיפור הזה כבר מתחיל ליגע אותי.
עלינו למכונית,פנינו לנהג בנימוס וראיתי את ראשו השטני של דני מציץ מקדימה.
הרעפתי לו נשיקה באוויר,והסתכלתי עליו במבט אוהב.
ערכתי הכירות קצרה בינו לבין אחותי,ולאחר נסיעה רצופה של 10 דקות ירדנו מהלימוזינה לכיוון הבית.
"מה את עושה היום בערב?" שאל דני.
"אני מניחה שזה אהיה ערב של איחוד משפחתי" אמרתי וקרצתי לו.
"אני אתקשר אליך" אמר,ונתן פקודה לנהג הלימוזינה לנסוע לכיוון האחוזה.
נקשנו על הדלת,אמא פתחה ונראתה כיאלו רק התעוררה משינה,ואז בין רגע,פניה הוארו.
השימחה האדירה לראות את אלי פשוט הציפה אותה..והיא חיבקה אותה חיבוק גדול ואוהב.
לאחר מכן,התיישבנו בסלון,והתחלנו לדבר.על הכל.דיברנו עד השעות הקטנות של הלילה..
בשעה 4 וחצי לפנות בוקר,נזכרנו שאמא צריכה לעבוד מחר ושיש לה רק כמה שעות ספורות לישון.
אלי הלכה איתי לחדרי,וישר אחרי שהיא הניה ראשה על הכר,היא נרדמה.יום מעייף עבר עליה.
-יום שני,11:00 בבוקר-
"בוקר טוב" שמעתי את קולה המתוק של אלי כשעניי עוד עצומות.
"ממ בוקר אור" אמרתי והתמתחתי קלות.
"מזה הריח הזה?" שאלתי.
"בואי ותיראי" ענתה אלי.
צעדתי באיטיות רבה לכיוון המטבח ואז נדהמתי לראות ארוחת בוקר ענקית.
פאנקקים,חביתות,מיצים למינהם,קפה מהביל..תענוג בשביל לפתוח את הבוקר.
ישבנו,אכלנו שתינו וצחקנו.מכיוון שאמא לא הייתה בבית הנחתי שהיא כבר יצאה לעבודה..
לאחר חצי שעה אלי הפתיעה אותי במשפט בא:"טוב גוון,האמת שלא באתי לפה רק בשביל ביקור נימוסים,
הגעתי לכאן בשביל לקחת אותך ואת אמא לארץ ישראל".
הסתכלתי עליה לרגע,ובכלל לא עיקלתי מה עומד לקרות.
הפרק האחרון והארוך הרבה יותר בימים הקרובים.
תגיבו? :>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
