החורף התחיל והמחשבה הראשונה שעלתה לראשי הייתה "איפה היא?"
כמובן שלא טרחתי לחשוב על זה לעומק, למרות שזאת הייתה התשובה.
והתחושה הזאת, אפילו לא קרובה לאמפתיה,
תחשבי מה שתחשבי, אבל את טעות.
ועל טעויות חוזרים, אז כנראה שתגיע עוד אחת כמוך.
ואני לא אוכל להתרחק ממנה, בדיוק כמו פעם שעברה, ובסוף גם היא תמוגנה.

ואת, אל תגידי לי שדרך ההתמודדות שלי בזבל,
כשבקושי עיכלת את פטירת סבא שלך.
ואל תגידי שאני תלותי, כשאת לא יכולה לחיות בלי בנאדם לצידך.
ועל הבטחון שלי, כשאת לא מסוגלת להסתכל לאנשים בעיניים.
ואל תגידי שהכל בסדר, כאילו שאני שוכחת שאתה מתקשרת פעם בשבוע בוכה. (אולי את שוכחת)