לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

ההגיגית


כשבדידות אינה פחד, נולדת שירה (נתן זך)

כינוי:  Tonx

בת: 30

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2012    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

10/2012

רחמים


מאין באו הרחמים העצמיים? הכמות המופרזת שלהם? היא חיה חיי מותרות כמעט בכל קנה מידה.

היה לה כל היום, מדי יום, למצוא איזושהי דרך מספקת לחיות את חייה, ובכל זאת, למרות כל הבחירות שעשתה וכל החופש שהיה לה, נראה שאומללותה רק מתעצמת.

האוטוביוגרפית כמעט נאלצה להגיע למסקנה שהיא ריחמה על עצמה דווקא מפני שהיה לה כל כך הרבה חופש.

 

(חירות / ג'ונתן פרנזן)

 

 



נכתב על ידי Tonx , 29/10/2012 17:15  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שיניים


פתאום הבנתי למה הוא כל הזמן מדבר רק על עצמו בפעמים המעטות שאנחנו נפגשים, ושתמיד אבל תמיד מסתיימות בבכי. הוא לא יכול לדבר עליי. זה כואב לו. יותר מלדבר על עצמו. אני יודעת את זה. ממש בטוחה. זה קשה לי. נשבעת. קשה לי. ״אין לי כלום. אין לי כלום!!״, הוא זעק, ברחבה המתמלאת של הסינמטק. ״תראי, אפילו שיניים אין לי. תראי, נו תראי!!״. הזזתי את הראש שלי הצידה בכוח. ״לא רוצה. לא רוצה, תעזוב אותי״. הוא לא הרפה. משך את שפתיו, הוציא את שיניו התחתונות וקירב אותן אליי. ״לא נותר לי דבר בעולם הזה״.
נכתב על ידי Tonx , 29/10/2012 00:12  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של פלורה ב-21/7/2013 06:38
 



כמו כולם


היה הכל.

כל מה שחלמתי עליו.

פעם ראשונה שהבטתי לבחור בעיניים והרגשתי שהוא יותר שווה ממני.

זה היה מרגש. באמת.

מרגש ומפחיד.

והתחושה החמקמקה הזאת לא מרפה. רק גורמת לי לרצות להרפות מהרצון אליו.

אני באמת עלולה להתאהב בו. עוד ערב אחד כזה ואני מתה.

 

זאת אומרת

יש לו גם מגרעות.

הוא נלהב. וקצת שחצן. אולי. לא בטוח.

והוא בטוח זיין. הוא בטוח שכב כבר עם שבעים ושתיים בחורות ברגע שהמטוס נחת בלוד.

גם אותי הוא כמעט זיין. אבל רק כמעט.

 

זה היה יכול להיות מושלם אם -

1. האנגלית שלי הייתה יותר טובה

2. העברית שלו הייתה יותר טובה

3. התיק שלי לא היה נגנב

4. הייתי מבינה קצת בפוליטיקה גרמנית, ולא מתלהבת מאנגלה מרקל רק בגלל שהיא אשה חזקה ועצמאית.

 

טוב, אולי סעיף שלוש הוא הגורם העיקרי.

במשטרה אמרו שזה כנראה סודני.

אני כעסתי עליהם כי הם גזענים. ואז עליי, כי האמנתי. ואז שוב עליי, כי אני נגד הגירוש.

ועכשיו אני הרבה מבולבלת והשעה כמעט שלוש וזה מפתיע אותי מאד.

 

האמת, הייתה לי תחושה שמשהו הולך לקרות.

בבוקר של אתמול, חלמתי שאני מתעוררת ומחוץ לבית מבול. עצים נופלים ויש רוח חזקה והמון גשם והכל מתמוטט.

ואמא באה, ומחבקת אותי. ומכינה לי מרק ירקות (היה בו גם גמבה) ואומרת שהכל בסדר ושהיא תטפל בהכל.

ועכשיו, לא נותר לי כלום. "הזקן והים" נמצא במקרה הטוב בפח הזבל שליד הטיילת. היומן שלי, בו כתבתי את כל הגיגיי לפני עלייה לאוטובוס וכשהיה לי מאד רע, נגנז. משקפי הראייה החדשים שלי. הארנק. הטלפון. המפתחות. הכל.

נשאר לי רק את עצמי

אפילו הגרמני. אני לא יודעת

מה עם הגרמני.

 

אבל גבר אחר

שכעסתי עליו הרבה

הפתיע

כשלקח אותי לתחנה

וחיכה איתי שעתיים שם

ופשט את חולצתו המכופתרת כשהיה לי קר

וסידר לי מקום ללון בו ושוקו חם

ובפעם הראשונה מזה הרבה זמן

היה אבא.

נכתב על ידי Tonx , 27/10/2012 03:01  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של גיבור העמק ב-27/10/2012 10:40
 





7,643

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לTonx אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Tonx ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2022 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)