אז הנה אני מעדכנת, אחרי המון זמן שלא עדכנתי. זה נראה לי כמו נצח.
והנה אני שוב אתחיל לחרוש לכם במוח, על זה שאני אוהבת אותו, וכמה נמאס לי מהחיים, ואיך שאני לא מתחברת לאף אחד.
נמאס לי.
בא לי לצאת מהשיגרה המחורבנת, בלי אחותי הקופיפה המלשנית הקטנה והפאקצה המחורבנת.
נמאס לי ממנה.
נמאס לי שאני לא יכולה להיות עם מי שאני אוהבת ולהיות אמיתית.
נמאס לי להתחזות.
-
עליו.
הוא עודפעם התחיל איתי.
יש לי הרגשה שהוא באמת ובתמים מחבב אותי.
חברה שלי דלוקה עליו.. ><'
ולאחרונה שאני והוא באותה כיתה, אני יושבת ליד חבר שלו, אז יש לו סיבה להסתכל למקום שלי המון פעמים.
הוא עושה לי פרצופים, מדבר אליי ומחייך אלי.
אבל חברה שלי, כמו שכבר הזכרתי- דלוקה עליו.
חולמת עליו בלילות וכל מה שתרצו.
היא בתהליכי 'גמילה' ממנו.
ועוד משהו, התחלתי לחשוב על זה שאני די מחבבת מישהו מכיתה ח'.
הילד הזה יכול להיות אח שלי ><'
-
פריקית.
תמיד, מאז שהגעתי לבית-ספר החדש קוראים לי פריקית.
פריקית-ערסית, וכל זה- בגלל סטיגמה מסריחה שאנשים חיים איתה כל יום.
על זה שמי שאוהב רוק ושם חגורת ניטים ו-'עגיל של בנים',לפי מה שהם אומרים- פריק.
נמאס לי מזה-!
אני א-ל-י-ן-!
לא פריקית! לא ערסית! לא יצורה!
נמאס לי.
אייל מנסה ללמד אותי גראולים.
זה ממש כואב וקשה, אבל אני ממש רוצה.
-
הלהקה שלי.
רוק פאנק. כנראה יקראו לנו 'pain university'. אוניברסיטת הכאב.
הייתה לנו חזרה דיי טובה לאחרונה.
מאוד בא לי להשקיע בלהקה הזאת.
היא ממש הנשמה שלי.
חוץ מזה שהספקנו שיר שלם מקורי(hung me high as you can ) שאני כתבתי, גם להלחין וגם לשיר-
אנחנו דיי טובים ואם נתקדם טוב אולי אני אשים שיר שלנו ביוטיוב או משהו בסגנון.
בעמודה מצד שמאל יש תמונה ישנה שלי.
הסתכלתי בתמונה הזו. המון.
אחרי שיחה שעשיתי עם נוגה הבנתי שאני בנאדם מגעיל.
בנאדם שלא ממש מתחשב באחרים, שאומר שהוא לא אוהב לקטלג, ועדיין עושה את זה.
אני בנאדם חרא, יש לי לב עשוי מאבן. זה מה שזה.
נמאס לי ממי שלא מבין אותי, נמאס לי כמעט מכל מי שקרוב אליי. אבל יותר מהכול- נמאס לי מעצמי...
אני מקווה שאני אמצא בקרוב את הכבל של הטלפון כדי להעביר תמונות ולעשות פוסטתמונות בבלוג הנכה הזה.
-
מי שקרא הכול- מבורך.
מי שלא קרא הכול- יותר מבורך .
*נגנב מנוגה*
ביי...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
just alin