כבר אחרי אמצע ספטמבר, מדהים איך הזמן פשוט חומק מבין האצבעות.
הילדים הפושטקים כבר יצאו שוב לחופש של שבועיים אז יש שוב תקופה עמוסה בפעילויות ובעבודה אבל זה טוב כי זה כסף וזה מעביר יפה את הזמן.
עדיין לא קיבלתי את הכסף שלי על החודשיים שעבדתי בחופש הגדול ובאמת שאני לא יודעת למה הם מחכים, לתביעה על הלנת שכר? זה מכעיס וגם החודש יש לי הרבה הוצאות כי להרבה חברות יש יומולדת ואני רוצה לטוס עם מאמי לשבוע חופש ברודוס... וגם יש מלא דברים שאני רוצה לעצמי 
לחורף בעיקר, למשל
פיג'מה מדלתא
לפחות 3 מכנסי טרנינג
לפחות 3 סוטטשרים
2 טייצים ארוכים
מגפי UGGS (איפה אפשר לקנות אותם בזול???????)
סוודרים חדשים
קרדיגנים
ברור שאני לא אקנה את הכל בתקופה הקרובה כי אני אשאר נטולת ממון. יופי.
בראש השנה שעבר עלינו לטובה עבדתי כל החג, לא ממש הרגשתי חגיגית. לשמחתי מאמי הגיע ללילה אחד באמצע ה-21 וזה היה חלומי. ההרגשה הזו שאת נכנסת בסוף היום למיטה לישון עם מי שאת אוהבת... לא הרבה דברים משתווים לזה.
עבדתי בכל ארבעת הימים של החג וגם בשני לילות מביניהם. בשאר הלילות נפגשתי עם חברות, משהו רגוע... כל כך הרבה זמן לא יצאתי לאיזו מסיבה טובה, לרקוד עד 5 בבוקר. האמת, טיפה מתגעגעת לזה אבל שומדבר לא מונע בעדי לנסוע אז כנראה שפשוט לא מתחשק לי יותר מדי.
אחרי החג הגוף כנראה ניסה לאותת לי להרגיע כי חליתי בשפעת, וקינחתי את האף בשביל כל האנשים בעולם. לצערי אחרי הצינון היה סיבוך קל עם משהו אחר שיש לי, ונאלצתי להגיע למיון. ישנתי שם, קיבלתי המון דברים לוריד, דקרו אותי, הייתי ערה כל הלילה מרוב כל החומרים האלו.. אבל בבוקר החליטו לשחרר אותי והגעתי הביתה תשושה. אחרי מקלחת ארוכה ומאמי שיצא מוקדם בשבילי, המצברוח השתפר (המצב הבריאותי עוד בדרך).
העברנו יחד את יום כיפור, היה כיף. היינו אצלי, התבטלנו במיטה, קראנו ספרים, ראינו סרטים, עשינו שחור ופתור... עבר ממש מהר והיה תענוג.
ההחלטה כנראה התקבלה, הוא מתכנן לטוס באפריל ואני מניחה שגם אני אצטרף לחברה שלי היכן שלא תהיה לאיזה 3 חודשים. עדיין מאוד קשה לי לדבר על זה, אבל כן דיברנו כי כבר לא יכלתי להחזיק את זה בבטן והוא היה מדהים וחיבק אותי ונישק אותי והרגיע אותי וליטף ואמר לי שזה לא סוף העולם ואני לא צריכה כל כך לפחד מזה. מה שנועד לקרות- יקרה. הזמן הזה בנפרד זה המבחן האמיתי. אני באמת אוהבת את הבחור הזה, ברמות שלא חשבתי שאפשר. אני מקווה שזה לא הכל איזה אשליה אוטופית כזו אבל אני מחזיקה אצבעות שלמרות טיול של 5 חודשים עדיין נהיה יחד. הוא עושה אותי מאושרת.
ולחדשות טובות- הוא משתחרר!!!!! עוד שבועיים בדיוק, איזה כיף! אנחנו רוצים לנסוע לאיזה שבוע חופש אחרכך ורק צריכים להתחיל לסגור דיל טוב :)
עוד סופש של חג מתקרב, שוב עובדת. מדהים שאני עובדת כל הזמן ועדיין מרוויחה גרושים!
יש למישהו עבודה טובה להציע לי? ;)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
הדרדסית :)
