 כל אחד רואה את העולם אחרת, אני רואה אותו בסגול... |
| 6/2007
סיפור בהמשכים היא לא יכלה יותר, היא לא יכלה לחיות ככה! היא ננעלה בחדרה, כולה אדומה מבכי, ואז החליטה סופית- היא בורחת מהמקום הזה. היא לא יכלה יותר. לקום כל בוקר, וללכת לישון כל ערב בידיעה ששום דבר לא יחזור להיות כמו פעם, כשאמא עוד הייתה איתם. היא שמה מברשת שיניים, בגדים ואת היומן שלה בתוך תיק שמצאה, ויצאה דרך החלון. רק אז היא הבינה, אין לה לאן ללכת. אין לה חברים, אין לה משפחה, אין לה כלום. היא התהלכה לה בחושך, לבד, ללא ייעוד מסויים. היא חשבה אם בבית כבר שמו לב שברחה, איך אביה מגיב, אם הוא לא שיכור מדי בשביל לשים לב... קול שקט קטע את מחשבותיה, ופתאום היא נעצרה. צל שחור נראה מול עיניה. היא לא זיהתה את הדמות. היא הרגישה כלואה, היא לא ידעה מה לעשות. היא הצטערה שבכלל החליטה לעזוב את הבית. היא פחדה, פחדה מאוד...
| |
|