ובזמן מעבר,
זמן בוקה ומבולקה,
עת תהפוכות המשרד,
בין ארגז לארגז,
שניה קלה לפני נעילה
יצאתי למרפסת,
וחזרתי ובאתי,
משקיפה מבעד
חלונות עכורים,
משקעים.
ועלה בי
זיכרון שיחות ארוכות,
כואבות, בוכיות,
וחשבתי אותך,
ונזכרתי בך,
לא בלי כאב,
עם צביטה בלב.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
