Leonard Cohen Master Song Lyrics
Songwriters: COHEN,
LEONARD
I believe that you heard your master sing
when I was sick in bed.
I suppose that he told you everything
That I keep locked away in my head.
Your master took you travelling,
Well at least that's what you said.
And now do you come back to bring
Your prisoner wine and bread?
You met him at some temple, where
They take your clothes at the door.
He was just a numberless man in a chair
Who'd just come back from the war.
And you wrap up his tired face in your hair
And he hands you the apple core.
Then he touches your lips now so suddenly bare
Of all the kisses we put on some time before.
And he gave you a German Shepherd to walk
With a collar of leather and nails,
And he never once made you explain or talk
About all of the little details,
Such as who had a word and who had a rock,
And who had you through the mails.
Now your love is a secret all over the block,
And it never stops not even when your master fails.
And he took you up in his aeroplane,
Which he flew without any hands,
And you cruised above the ribbons of rain
That drove the crowd from the stands.
Then he killed the lights in a lonely Lane
And, an ape with angel glands,
Erased the final wisps of pain
With the music of rubber bands.
And now I hear your master sing,
You kneel for him to come.
His body is a golden string
That your body is hanging from.
His body is a golden string,
My body has grown numb.
Oh now you hear your master sing,
Your shirt is all undone.
And will you kneel beside this bed
That we polished so long ago,
Before your master chose instead
To make my bed of snow?
Your eyes are wild and your knuckles are red
And you're speaking far too low.
No I can't make out what your master said
Before he made you go.
Then I think you're playing far too rough
For a lady who's been to the moon;
I've lain by this window long enough
To get used to an empty room.
And your love is some dust in an old man's cough
Who is tapping his foot to a tune,
And your thighs are a ruin, you want too much,
Let's say you came back some time too soon.
I loved your master perfectly
I taught him all that he knew.
He was starving in some deep mystery
Like a man who is sure what is true.
And I sent you to him with my guarantee
I could teach him something new,
And I taught him how you would long for me
No matter what he said no matter what you'd do.
I believe that you heard your master sing
While I was sick in bed,
I'm sure that he told you everything
I must keep locked away in my head.
Your master took you travelling,
Well at least that's what you said,
And now do you come back to bring
Your prisoner wine and bread?
שיר האדון
אני מאמין ששמעת
את אדונך שר
כשהייתי חולה
במיטתי.
אני מניח שהוא
סיפר לך כל
ששמרתי נעול
בראשי.
אדונך לקח אותך
למסעות,
לפחות זה מה
שאמרת.
ועתה את חוזרת
לכאן בכדי להגיש
לאסירך יין ולחם?
פגשת בו באיזה
מקדש, שם
מפשיטים אותך מבגדייך,
כבר בכניסה.
הוא היה אחד מיני רבים
בכיסא
שרק חזרו מהמלחמה.
ועטפת את פניו
העייפים בשיערך
והוא הגיש לך את
ליבת התפוח.
ואז הוא נגע
בשפתייך שלפתע היו חשופות כל כך
מנשיקותינו
שהטבענו לפני זמן מה.
והוא נתן לך כלב
רועים גרמני לצאת איתו
עם קולר מעור
ומסמרים,
ומעולם לעולם לא
ביקש ממך להסביר או לדבר
על כל אותם הפרטים
הקטנים,
כמו מי אמר ומי
פגע,
ולמי הענקת עצמך
במכתבים.
עכשיו אהבתך היא
סוד בכל השכונה,
ולעולם היא לא
נגמרת, גם לא כשאדונך נכשל.
והוא לקח אותך
למעלה באווירון שלו,
שאותו הוא הטיס
בלי עזרה,
ושייטתם שם מעל
מטחי הגשם
שהרחיקו את הקהל
מהבמה.
ואז הוא כיבה את
האורות בנתיב הבודד
וקוף עם בליטות
כנפי מלאך
מחק את שרידי הכאב
לצלילי נגינת גומיות.
ועתה אני שומע את
אדונך שר,
את כורעת לכבודו
בבואו.
גופו שרשרת זהב
ממנה גופך תלוי.
גופו שרשרת זהב
גופי חסר תחושה.
הו עכשיו את שומעת
את אדונך שר,
חולצתך פרומה
לחלוטין.
האם תכרעי לצד
מיטה זו
אותה צחצחנו לפני
זמן כה רב,
לפני שאדונך יבחר
במקום זאת
להציע את מיטתי
בשלג?
עינייך פעורות
ופרקי אצבעותייך אדומים
וקולך נמוך מדי.
לא, איני יכול
להבין מה אדונך אמר
לפני שהוא גרם לך
ללכת.
כן, אני חושב
שהמשחק שלך מלוכלך מדי
עבור הגברת שכבר
הייתה בירח;
שכבתי לצד החלון
הזה מספיק זמן
בכדי להתרגל לחדר
ריק.
ואהבתך היא כאבק
בשיעולו של אדם זקן
המטופף ברגלו
למשמע נעימה;
והירכיים שלך הן
הריסות, את רוצה יותר מדי,
בואי נאמר שחזרת
זמן מה מוקדם מדי.
אהבתי את אדונך
לחלוטין
לימדתי אותו כל
שידע.
הוא היה מורעב
באיזו תעלומה עמוקה
כמו אדם הבטוח מהי
האמת הנכונה.
ושלחתי אותך אליו
עם הבטחה שלי
שאוכל ללמדו משהו
חדש,
ולימדתי אותו כמה את תחסרי אותי
לא משנה מה יאמר, לא משנה מה תעשי.
אני מאמין ששמעת
את אדונך שר
כשהייתי חולה
במיטתי,
אני בטוח שהוא
סיפר לך כל
שאני חייב לנעול
בראשי.
אדונך לקח אותך
למסעות
לפחות זה מה
שאמרת,
ועתה את חוזרת
לכאן בכדי להגיש
לאסירך יין ולחם?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
