צמח בר

בתוך אזני לוחש אתה לי

מילים רטובות,

מילים שכאלו

מכסות

את עורי צמרמורות.

זה לא אתה בכלל.

זה לא בגללך שאני יושבת כאן,  וכל עורי מעקצץ בריגושים,

זה לא אתה בכלל.

זה לא אתה שהמחשבה עליך גורמת לי לכווץ שרירים,

זה לא אתה בכלל.

זה לא אתה שגרם לי לגמור בחלום שלא היה מיני, ובלי נגיעה בעצמי שלי.

זה לא אתה בכלל.

זו רק אני.

(ראבאק אני שוב חרמנית.....)

ללכת לישון בערב ולדעת שאת זקוקה לזה

ובכל זאת לוותר.

להתעורר בבוקר, עדיין זקוקה לזה,

לצאת מהמיטה, לחזור אליה,

והפעם, לא לא לוותר

למרות שזה לא מה שאת רוצה.

להפעיל את הויברטור הקטן,

להצמיד אותו אלייך,

ולהמתין עשר דקות שזה יקרה.

וכשאת שואלת את עצמך

האם ההמתנה שווה את זה,

טלטלה קטנה מרעידה את גופך,

ואת מבינה שזה מה שזה.

את נכנסת למקלחת לנקות את לחותך

וחושבת על כך

שזה לא זה.

שבעצם את הכי היית רוצה

לחוש את שפתיו על שפתייך

עורו על עורך,

ידיו על גופך

הזין שלו בתוכך.

 הגמירה שלו מתערבבת בצעקתך.

זה זה.

עת אבוא אליך,

תאסוף אותי אל בין זרועותיך,

תחבק ותנשק בכל מקום אפשרי,

תסיר את משקפיי,

ותפזר את שיערי,

אחר תוביל אותי אל מיטתך

המוצעת

הממתינה לי,

תשכיב אותי בעדינות

ותלטף אותי.

וכשאעצום את עיניי,

בהתרפקות והתמסרות כללית,

תפשיט אותי מבגדיי

באיטיות,

פריט אחר פריט,

מנשק ומלטף תוך כדי,

כל חלקת עור וגוף שנחשפת.

וכשארצה ללטף אותך גם אני,

תאמר לי "לא"

ותגיד לי-

"היום זה אני,

אני שמלטף ומנשק ומחבק,

ונותן לך את כל זמני".

ותנשוף לתוך אוזני,

ותקשיב לגניחתי,

ותלקק את צווארי,

ותחזיק את גופי המתפתל

בידיך הגדולות החזקות,

ותנשום אותי,

וכשתגיע לחזה שלי,

תקדיש תשומת לב מעודנת,

לכל פיטמה לחוד,

תעסה ותלקק,

ותינק, ותמצוץ,

ותמשוך, ותינשך

אבל בעדינות, שלא יכאב,

ואני אקרא אליך

בקול רם וארצה אותך בתוכי,

ואתה תמשיך ועוד ועוד,

להנות אותי,

לענות אותי,

ואחר אצבעותיך ינדדו,

וימצאו את הכפתור שלי,

וילחצו,

ויקבלו אישור כניסה,

אל המערה שלי,

ואני כבר אצרח את שימך,

ואדרוש אותך,

ואבכה מרוב תענוג,

ואבקש להכיל אותך

בי.

ואז גופך יחליק מעליי,

אל בין רגליי הפשוקות,

והזין שלך יחדור אליי,

ואני אקבל אותך אל תוכי,

ואני אחבוק אותך ברגליי,

ושנינו נפצח במחול קדום,

שיותר טוב ממננו

אין,

מחול מקודש,

עבודת שמיים,

ואז

נרגע. 

מרתון הלימודים שהכנסתי את עצמי אליו,

או אולי זו

כוסית היין שלגמתי בארוחת הצהריים,

הבעירו אש חמימה בשיפולי בטני.

ההתעוררות העדינה שחשתי לא מזמן נותנת סימניה בי,

ואני חושבת על ההוא,

אותו האחד שמצליח להבעיר אותי, להוציא אותי מדעתי,

ואז מפסיק ושואל בחיוך תמים- "קפה?"

ורק מהמחשבה אני הופכת רטובה, פטמותיי מזדקרות,

שואלת את עצמי- אולי אשלח לו הודעה?

נפוחה כולי, לא מצליחה לקרוא את השורות המונחות לנגד עיניי,

זוכרת את ידיו הגדולות נוגעות בי, אצבעותיו מתחפרות בי,

לשונו חובטת בצווארי,

ואני, בין ידיו מתפתלת בהנאה ובתענוג מעקצצים, מעצבנים,

עד כדי צריחה,

נצמדת לגופו, מבקשת לגעת בו, בעורו,

להריח את ריחו הנקי,

רוצה שיבוא אליי, לתוכי, עמוק בי,

כך לחוש אותו, את חוזקו, את חוסנו,

לדעת את הגבריות שלו,

לשכוח את עצמי בתאוותו,

והוא בשלי.

כשאתה מאונן,

האם אתה חושב עליי?

האם כשכף ידך אוחזת במוט הזה שלך,

אתה מדמיין איך ידי מלטפת אותך?

וכשאתה עוטף באצבעותיך,

אתה השרביט הזה שלך,

האם אתה רואה את שפתיי ננעלות עליך?

וכשאתה מעלה ומוריד את אגרופך,

בו טמון כלי הזין שלך,

האם אתה חש את חום הפה שלי סביבך?

האם אתה שולח אצבע אל הביצים שלך,

חושב כיצד אני נושקת להן, לוקחת אותן אל פי,

מגלגלת אותן בלשוני?

האם כשאתה מתקרב אל שיא,

האם אתה מרגיש אותי,

שואבת ויונקת ובולעת את תמציתך?

***

מוקדש לרמה.