התגעגעתי לזה, לכל זה לטיפות, לרעש של הגשם על החלון, לשכב במיטה בחורף, עם חלון פתוח, ולמרות הקור והרוח, להריח את הריח המוכר והישן של הגשם מחוץ לחלון לקולדפליי ומוזיקה ישנה במיטה בחדר לסווטשירטים, לקפוצו'ונים, לצעיפים, למעילים ולמגפיים ללחזור מתופים בערב, כשכבר הכל חשוך ומיליוני אנשים מוזרים הולכים ברחוב, ולהרגיש את הגשם על האף לעמוד באמצע הרחוב ולתת לגשם לטפטף על כולך ללחזור הביתה ספוגה בתירוץ של 'לא הייתה לי מטריה' למרות שזה עושה אותך הכי מאושר שיש ללקום בבוקר, ללהציץ מתחת לפוך ולראות שהשמיים נראים כמו ב4 בבוקר והשמש לא יצאה, ולרצות להישאר במיטה ואז לגלות שזה יום שבת, אז להישאר ולבהות בקיר ולדעת שלא צריך לקום לשומקום לישון בכוונה עם בגדים קצרים בידיעה שבבוקר תקפא ולא תבין למה עשית את זה מלכתחילה ולא ישנת עם דובון ללקפוא מקור ולרוץ למישהו לחיבוק לתחושת חום שממלאת אותך עם כל טיפה של גשם קר ללכת לים ביום הכי גשום בשנה ולשבת ולהתסכל על הגלים ללדרוך על עלים יבשים ללהישאר ביוםשישי בבית ולקרוא ספר טוב, לראות סרט או להיות מוקפת חברה ולצחוק
נוסטלגיה מטורפת
יש הרגשה של משהו מוכר, מעלה הצפה של תחושות ישנות
תחושות שאי אפשר להסביר,
שהיו כבר שמה בפנים, שהכרת,
אבל אין לה שם, ואין לה פנים
והיא פשוט מופיעה ברגעים כמו אלו
זה להרגיש בדיוק את אותה התחושה שהרגשת
והיא מזכירה לי את עצמי
בשבילי, אלו רגעים קטנים של אושר ובשבילי, רק בשביל זה שווה לחיות.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
