למה אני מרגישה כאילו כל העולם ממשיך קדימה ורק אני תקועה מאחור ומפספסת את כל ההזדמנויות שלי?
למה אני מרגישה כאילו אני עומדת במקום וכל העולם ממשיך קדימה?
למה אני מרגישה שלכל העולם מגיע להיות טוב הרבה לפני?
למה אני מרגישה שכולם צריכים להיות מסופקים ומרוצים ומאושרים ורק אני במקום האחרון?
למה אני מפחדת להיחשף, להיות עצמי ב100%?
אני מנהלת מאבקים עצמיים עם עצמי
אני מנסה להבין אם באמת לא מגיע לי להיות מאושרת, או שזאת רק ההתנהגות שלי שמראה את זה

אני מקנאה בדברים הכי בנאליים שיש

כמו האפשרות שיש לאנשים להתנהג כמו עצמם באמת בכל מקום שיציבו אותם
לדבר, בכל מקום ובכל זמן 
אבל אני כבר כלכך מאחור
שאני לא מסוגלת לתת לעצמי את ההזדמנות להיות עצמי

הזכרתי כבר את העובדה שב90's הייתה את המוזיקה הכי טובה בעולם?