מעצבן אותי שחברה של 8 שנים, שזה הכי לא הולך ברגל, לא טורחת להתקשר לשאול מה קורה איתי
גם אם יש לה ת'חיים שלה וגם אם יש לה ת'קראפ שלה, אני מבינה
אבל להתקשר פעם בשבועיים, פעם בשבוע, לא ביקשתי יותר. לשאול מה קורה איתי ועם החיים שלי
סתם, לשאול לשלומי
אני מבינה שאין כבר קשר כמו שהיה, אבל עדיין
אני הייתי פה גם בשבילך כשלא היינו בקשר, כשבכית אחרי שלא דיברנו שנים ואמרתי לך מה לעשות ושהכל יהיה פסדר,
ואני לא מתחשבנת, עושה לי טוב לעזור ואני אהיה פה כשצריך
אבל זה מעליב, ופוגע, שאת לא מייחסת לזה שום חשיבות ומראה כאילו כל זה שווה לזין'שך
במיוחד אחרי שהתקשרתי ואמרתי לך שדאני מתגעגעת אלייך, אז התנתקה השיחה ולא טרחת לחזור אליי,
ובמיוחד אחרי ששלחתי לך הודעות של מה קורה איתך ולמה את לא בקשר ואת אומרת לי שיש לך לחץ בלימודים ובלי לתרץ ובלי כלום את עמוסה
אז אמרתי סבבה
אבל אחרכך אני צריכה לראות תמונות שלך עם בנות אחרות ולשמוע שאת כל הזמן איתן
ואחרכךךךךךךךך, שזה הקטע הכי מעצבן בעולםםםםם,
יענו תוסיפי חטא על פשע
עוד שולחים לי סמס של "מה קורה איתך ינעלמתתתת" "נעלמת מהעולם" או "מזניחה"
כאילוווווווווווו מהנראהלכם שנזכרתם בי בזמן ש'נוח לכם' ואני עוד המזניחה?
אני אהיה פה תמיד בשביל מי שיצטרך אותי
תדרכו עליי, תחרבנו עליי, תשפילו אותי
אני אהיה פה. כזאת אני
אבל לפעמים מרגיש לי שזה חד צדדי,
שאותם דברים קטנים שאני מספרת וחשובים לי אחרכך אף אחד לא טורח לשאול ולשמוע איך עברו לי
אז התקשרת היום פעמיים
ושלחת סמס ש'נעלמתי מהעולם ולדבר איתך'
ולא עניתי לך
ואני גם לא מתכוונת לענות לך
נעלבתי, וזה לא סיפור חד פעמי. נמאס לי פשוט להילקח כמובנת מאליו
מעצבן אותי שאני כלכך טורחת לאזן בין החבר לבין החברות
וכן אנלא לומדת, אבל זה יושב לי כל הזמן בראש לאזן בין הכל
בין הלימודים לבין החבר לבין חברות לבין הביצפר החדש
ופתאום חברה באה ואומרת לי "את כל ימי שישי איתו" או אני צריכה לשמוע "אם היא לא תהיה איתו שוב ויהיה לה זמן אליי"
זה ממש לא ככה
זאת תקופה ממש ממש ממש לחוצה ואני מבהירה את זה לאנשים
אבל מעצבן שאני מתאמצת לאזן בין הכל ופשוט אנשים שלא מבינים טוענים את ההפך
זה מה מעצבן אותי
ואני נקרעת.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
