אני תמיד מחפשת לברוח. תמיד 

מרגישה שאני תקועה במקום, או קשורה לתסבוכות של עצמי או סתם רוצה להתקדם הלאה 

להכיר דברים חדשים 

מאז שאני זוכרת את עצמי, התירוץ של "עוד כמה שנים את תוכלי לברוח מפה, להיות מה שאת באמת רוצה" מהדהד לי בראש שוב ושוב 

ואז כשאני כבר בורחת, בוחרת מקום מפלט אחר 

אני מגלה שזה לא פתר את הבעיה, להפך, דברים נהיו קשים יותר, 

ומחפשת שוב את הישן והמוכר 

רק שעכשיו כבר אי אפשר לחזור אחורה 

הרבה עבר מאז 

ובנתיים כולם המשיכו הלאה באותו מקום שאני בחרתי לברוח ממנו 

ועכשיו, כשאני כבר כמעט שנתיים אחרי אותו העבר, 

תקועה כמעט לבד, מלאה באלפי אנשים מסביבי ולפעמים מרגישה כ"כ לבד

בזמן שכולם מתגבשים ועוברים חוויות יחד 

אני תקועה בנקודת ההתחלה מנסה למצוא את עצמי במקום שמלכתחילה לא היה שלי 

והמקום שהיה שלי נשאר וממשיך בתוך אבק זכרונות של עבר 

הזמן גורם לי לתהתה בהחלטות שלי לעתים די תקופות 

גורם לי לשאול את עצמי מה לעזאזל אני עושה פה 

מה זה שווה את זה בכלל

מי היה אומר שהייתי אותו הבןאדם אם הייתי בוחרת להישאר? 

עדיין הייתי.. כזאת? 

תהיתם פעם אם ההשלכות של המעשים שלכם הביאו אותכם למי שאתם היום?